הלכות פסח – הברכה על בדיקת חמץ הרבנית ד"ר עדינה שטרנברג

למה בודקים?

הראשונים נחלקו מה מטרת הבדיקה, כשלדעת רש”י הבדיקה נועדה כדי לבער את החמץ מהבית, ובכך גם להימנע מלעבור על האיסורים “לא יראה לך חמץ” ו”שאר לא ימצא בבתיכם”.^[2] אמנם מהגמרא משמע שאפשר להימנע מאיסורים אלו בדרכים אחרות, כגון על ידי ביטול חמץ, ולכן לדעת התוספות בדיקת החמץ נועדה לוודא שאין חמץ בבית, כדי שלא נבוא לאכול את החמץ בטעות.^[3]

מחלוקת רש”י ותוספות בנוגע לשאלה למה בודקים חמץ, קשורה גם להגדרה שלהם של ביטול החמץ. לפי רש”י אפשר לבטל את החמץ כדי “להשבית” אותו. מתייחסים לחמץ כ”עפרא בעלמא” וממילא הוא מושבת מההגדרה כחמץ.^[4] כך גם מקיימים את המצווה להשבית, וממילא גם לא עוברים על האיסורים של ‘בל יראה’ ו’בל ימצא’.

לעומת זאת, לדעת תוספות אי אפשר להשבית את החמץ לפני זמן האיסור שלו, אבל אפשר להימנע מאיסור ‘לא יראה לך חמץ’ על ידי זה הפקרת חמץ, שלא יהיה בבעלותנו. וכך בביטול מפקירים את החמץ.^[5] בפועל בביטול החמץ אנחנו משלבים את הנוסח של רש”י עם הנוסח של תוספות וקובעים שהחמץ יהיה ‘הפקר כעפרא דארעא’.^[6]

למה מברכים?

בהמשך לתקנת חכמים לבדוק חמץ, כדי לקיים מצווה דאורייתא (של תשביתו), או להימנע מאיסור דאורייתא (של בל יראה ובל ימצא או של האיסור לאכול חמץ), רב פפא קבע שיש לברך על בדיקת החמץ: “הבודק צריך שיברך”.^[7]

סביב הדיון על הברכה על החמץ הגמרא דנה בנוסחים האפשריים, ומתלבטת בין הברכה “לבער את החמץ” או “על ביעור חמץ”. הגמרא מגדירה קריטריונים שונים בנוגע לניסוחים של ברכות. מהגמרא משמע שבדרך כלל עדיף הנוסח “לעשות”, כשבאים לקיים מצווה לפני עשייתה – כגון “לשמוע קול שופר”. אומנם, את הנוסח “על המעשה” מברכים כשהמצווה לא מוטלת על האדם עצמו לעשות (כי מישהו אחר יכול לעשות בשבילו, או כי הוא לא חייב בכלל לעשות את המצווה) וכן כשהוא מברך אחר המעשה, או תוך כדי עשייה.^[8]

מתוך כל זה, מפתיע שהגמרא קובעת שיש לברך “על ביעור חמץ”. למרות שהפעולה שהאדם עושה זה לבדוק את החמץ, והוא מברך לפני הבדיקה, הנוסח הוא לא “לבדוק את החמץ” אלא “על הביעור”.

הראשונים הסבירו שמברכים על פעולת הביעור מכיוון שהבדיקה היא דרך לקיים את מצוות הביעור – מכיוון שהבדיקה עצמה היא חלק מביטול החמץ ברשותו או שבאמצעות הבדיקה מוצאים חמץ שיהיה אפשר לבער למחרת – ובכל מקרה מיד אחרי הבדיקה מבטלים את החמץ.^[9] אמנם, כדי להימנע מברכה לבטלה התפתח המנהג להניח פתיתי חמץ כדי שיהיה אפשר למצוא אותם ולבער אותם באמצעות שריפת חמץ.^[10]

לצד זאת, מדברי הראשונים לא ברור מדוע מברכים על הביעור ולא “לבער”. אפשר להציע שהדבר קשור למה שפתחנו בו. אמנם, חכמים קבעו לבדוק את החמץ אור לי”ד בניסן, אבל עינינו הרואות שבדיקת הבית וביעור החמץ נמשכים לאורך זמן רב. ולכן כמו שמברכים בין נטילת ידיים לניגובם, כך אפשר לומר שמברכים על ביעור חמץ, שכן נמצאים בעיצומו של תהליך, ולא בתחילתו. כך שלמרות שהתנאים תיקנו לבדוק את החמץ אור לי”ד, הניסוח שהתקבע לדורות רומז לכך שבדיקת חמץ וביעורו מתחיל עוד הרבה קודם.