הנחיות הלכתיות לערב פסח הרבנית חניטל אופן

השנה יחול יו”ט ראשון של פסח הבעל”ט ביום השבת. ר’ לוי יצחק מברדיצ’ב בקדושת לוי[1] מתאר זיקה פנימית בין שבת ובין ליל הסדר. שבת קדושתה הינה מאת הבורא יתברך מלמעלה, ואילו יו”ט קדושתו נוצרה בזכות קביעת האדם. אולם, יציאת מצרים במהותה הינה השפעה של קדושה אשר זכינו בה למרות שלא היינו רואים להגאל, לכן יש בה מעין קדושת השבת. כאשר שני הימים הללו נפגשים הרי אנו זוכים בשפע קדושת היום כפליים.

ערב פסח, ממילא, יחול ביום שישי. בכל שנה ההכנות לליל הסדר הינן רבות ואנו מתארגנים לכך מראש, אולם השנה ישנם כמה עקרונות והנחיות אשר חשוב לתת את הדעת אליהם ולהיות מוכנים לליל הסדר המיוחד הזה אשר יחול בשבת.

בכל שנה מן הראוי להכין את כל צרכי הלילה מבעוד יום, שכן נאמר בתלמוד הבבלי פסחים[2] כי מבטלים את הלימוד בביהמ”ד בכדי שהתינוקות לא ישנו בליל הסדר (ומחלקים להם קליות ואגוזים ושואלים שאלות…). מכאן מורה השו”ע[3] שהכל צריך להיות ערוך מראש לכבוד עריכת הסדר ואין לעקב את עריכתו. יש להשתדל להתחיל מיד לאחר צאת הכוכבים (לאחר התפילה).

ההכנות לליל הסדר

• בישול: כמובן את כל המאכלים לכבוד ליל הסדר יש לבשל מראש. כאשר היו מקריבים את הפסח היו צולים אותו אל תוך הלילה. המשנה בפסחים[4] מתארת את סדר הזמנים של הקרבת הקרבנות בערב פסח בבית המקדש. כאשר ערב פסח היה חל בערב שבת, היו מקדימים את כל סדר הקרבת הקרבנות על מנת שיתאפשר לצלות את הפסח לפני שבת. שכן על אף שמותר להקריב את קרבן הפסח בשבת, המשנה[5] קובעת כי ההכנה שלו לאכילה: “צליתו והדחתו” אינן דוחים את השבת. וכמובן כיום שהכשרת המאכלים איננה נעשית בבית המקדש, אין להכינם בשבת, וצריך לדאוג לכך שהכל יהיה מוכן מבעוד יום.
• סימני הקערה: כנ”ל. ישנן שתי תוספות אשר אינן בגדר בישול ובהן עלולים לבוא לידי מכשול:
• הכנת מי מלח:

על פניו ניתן לחשוב כי אין בעיה הלכתית בהכנת מי מלח לטיבול הכרפס בשבת. אולם מסתבר שיש להמנע מכך, ולהכין את מי המלח מבעוד יום.

במסכת שבת במשנה[6] מובאת מחלוקת ת”ק ור’ יוסי האם מותר להכין מי מלח בשבת. במסכת עירובין[7] נקבע כי אין הלכה כר’ יוסי “בהילמי”. ההלכה נפסקה איפה כת”ק שמותר להכין כמות קטנה, ואין להכין כמות מרובה.

בנוסף לכך ישנו איסור ליצור תערובת מרוכזת של מי מלח. הגמרא[8] מביאה מסורת כי אין עושין “מי מלח עזין”. אביי מעמיד איסור זה על שני שליש מלח ושליש מים. הר”ן[9] מבין כי איסור זה הינו בין מרובין ובין מועטין. וכן פוסק השו”ע.

לאור הנ”ל במקרה שלא הכינו מי מלח לפני שבת כותב הגהות מימוניות[10] וכן פוסק המשנה ברורה[11] כי מותר להכין מי מלח בכמות קטנה שאינם עזים.

• שטיפת החסה לצורך מרור

את החסות הרגילות אשר עלולות להיות נגועות בתולעים וחרקים יש לבדוק היטב לפני האכילה. במידה ולא הכינו מראש יש להזהר בשלושה תחומים:

• הסרת עלים: בתלמוד הבבלי מסכת שבת[12] נקבע כי כאשר בוררים אוכל מאוכל אין זה נראה כמלאכת בורר[13] הרמ”א פוסק כי מותר להסיר את העלים החיצוניים שבחסה[14], אולם המשנה ברורה מדגיש כי יש להזהר שלא להוציא את העלים החיצוניים מהפנימיים משום מלאכת בורר[15].
• הוצאת תולעים וחרקים: הרמ”א מתיר להסיר נוצה מבגד בשבת[16]. הגרש”ז אויערבך דימה הוצאת תולעת גדולה להסרת נוצה. אולם, יש לנער את החסה ממנה שהרי התולעת הינה מוקצה[17]. במידה והחרקים הינם קטנים, הרי אז יש דין ברירה. המשנה ברורה[18] מציע לכן  להוציאם יחד עם חתיכת עלה
• אין לשטוף את העלים בחומרים כגון מי חומץ או מי מלח שהרי החרקים עלולים למות בחומרים הללו.
• שטיפה מלכלוך מותרת: אמנם על פניו משמע מהשו”ע[19] כי אסור לשטוף פירות וירקות בשבת משום מלאכת בורר. וכן מוסיף המשנ”ב[20] שאין לשטוף מהאבק והעפר. אולם הרב עובדיה[21] מחלק בין השריה של פירות וירקות במים שהיא אסורה ובין שטיפה תחת ברז אשר מותרת.

• הכנת החרוסת

חרוסת מכינים מבלילה של תמרים, תפוחים, אגוזים ויין. את התפוחים אין לרסק משום מלאכת טוחן. במקרה ולא הכינו חרוסת ניתן לקצוץ דק עם סכין. לגבי הערבוב של החומרים ישנו חשש משום מלאכת מגבל שהיא תולדה של לש. לישה מוגדרת כך שמערבבים שני חומרים דקים אשר הופכים להיות מקשה אחת.

מלאכת לישה וגיבול שייכת בחומרים אשר סופחים את המים. חומרים אלו מוגדרים כ”ברי גיבול”. כל שאר החומרים אסורים מדרבנן משום חשש שמא יבוא ללוש גם עם קמח.

בגמרא[22] מובאות דוגמאות של מוצרי דגן אשר אינם בני לישה, אולם מדרבנן אין לגבל אותם משום גזירה[23], שכן יש בהם דמיון לקמח. רב חסדא ורב יוסף מציעים דרכים ותנאים אשר בהם ניתן בשבת לגבל:

• שינוי שיטת הגיבול (במקום לערבב בתנועות עיגוליות יש לערבב בצורת שתי וערב או סתם לנער את הכלי)
• הכנת בלילה רכה (שכן לישה מאופיינת בבלילה עבה).
• שינוי סדר הכנסת החומרים. אם רגיל לשים את החומר הנילוש ואח”כ מים, ישנה את הסדר.

הגמרא מייחסת את ההיתרים לשיטת ר’ יוסי ברב יהודה. ישנה מחלוקת בברייתא. לרבי אין לגבל בשום שיטה שהיא. אולם לשיטת ר’ יוסי בר יהודה במידה ומשנים את סדר הפעולות הרי הגיבול מותר.

הבית יוסף מדייק ברש”י, ברי”ף[24] וברא”ש[25] כי אין צורך בכל שלושת התנאים, ואין הבדל במוצרי היסוד. אולם ישנה חלוקה בין בלילה עבה ורכה. בבלילה עבה – צריך שינוי ומותר רק מעט. ובבלילה רכה, ניתן להכין אף כמות גדולה ע”י שינוי סדר הפעולות. אולם, הרמב”ם[26] מחלק להלכה בין החומר “קלי”[27] ובין “שתית”[28], ובשניהם הוא פוסק כי אין הבדל בהכנת בלילה עבה, ומותר רק בכמות קטנה וע”י הפיכת הסדר (ובבלילה רכה: קלי מותר רק כמות קטנה, ובשתית מותר גם בכמות גדולה[29]).

השו”ע[30] פוסק כרמב”ם. בבלילה רכה ניתן לגבל מעט “קלי” וכמות גדולה של “שתית”, ובבלילה עבה מותר בשניהם רק על ידי שינוי.

בנוסף לכך ישנו דיון לגבי עצם נתינת המים (הנוזל).  בגמרא מופיעה ברייתא ובה מחלוקת תנאים. רבי סובר שעצם נתינת המים או הקמח הינה אסורה. ר’ יוסי בר’ יהודה סובר כי רק מלאכת הגיבול הינה אסורה. בתלמוד הירושלמי[31] מובא כי עצם נתינת המים אסורה משום מלאכת לש. בעקבות הירושלמי פסק סה”ת[32] כרבי שאסור לתת מים בשבת על חומרים שונים, אמנם הרי”ף והרמב”ם סוברים שפוסקים כשיטת הבבלי לפי התנאים שהובאו לעיל. המחבר הביא את שיטת הרי”ף והרמב”ם ב”סתם” משום שפוסקים כתלמוד הבבלי,  וב”יש אומרים” את שיטת הירושלמי והראשונים אשר פוסקים כמוהו.

בעקבות שיטה זו המשנה ברורה[33] כותב כי עדיף לתת את המים (היין) מבעוד יום, ואז בשבת ניתן לגבל בכמות קטנה. המרדכי[34] והאור זרוע[35] כותבים שאם לא נתן מים מערב שבת הרי יערבב ביד ולא בכלי, וכן פוסק הרמ”א[36].

אמנם ניתן לסמוך על השיטות אשר מתירות לערבב בשבת בלילה של חומרים שונים, בכל דרך של שינוי.

יש לציין שהחומרים אשר מהם מכינים חרוסת אינם סופחים נוזלים כלל. ניתן להשוות זאת לסלט. בנוסף לכך חרוסת יכולה להיות בלילה רכה ואף לשיטת הרמב”ם ניתן לערבב כמות גדולה בתנאי שיעשה זאת בשינוי.