חנוכה | נר שכבה מעין דיטשר

בגמרא במסכת שבת ישנם שני עניינים יסודיים הנוגעים להדלקת נרות חנוכה ולשאלתנו –

הענין הראשון בדף כב עמוד ב’ הוא מחלוקת העוסקת בשאלה האם ההדלקה היא המצווה בהדלקת נר חנוכה או שמא ההנחה היא המצווה. מסקנת הגמרא היא שההדלקה היא המצווה (“הדלקה עושה מצווה”).

סוגיה נוספת בדף כא עמוד א’ דנה במקרה שבו הנר כבה ושואלת האם האדם זקוק לנר הדלוק כדי לצאת ידי חובת הדלקת נרות חנוכה. גם שם מסקנת הגמרא שאם כבה הנר יצא ידי חובתו (“כבתה אין זקוק לה”).

וכך פסק גם השו”ע –

שולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעג

סעיף ב

הדלקה עושה מצוה. לפיכך אם כבתה קודם שעבר זמנה אינו זקוק לה, ואפילו כבתה בערב שבת קודם קבלת שבת שעדיין הוא מבעוד יום, אינו זקוק לה. וכן אם לאחר שהדליקה בא לתקנה וכיבה אותה בשוגג, אינו זקוק לה. הגה: ואם רוצה להחמיר על עצמו ולחזור ולהדליקה, אין לברך עליה (רשב”א סימן תקל”ט, ור”ן).

מסקנת הגמרא וכך גם פוסק השו”ע היא ש”הדלקה עושה מצווה” , וגם ש “כבתה -אין זקוק לה”, כלומר האדם יוצא ידי חובתו ברגע ההדלקה , ולכן אינו צריך לחזור ולהדליקה. הרמ”א מעיר שאם רוצה להדליקה שוב יכול, אך בלא ברכה.

ביאור הלכה מדייק שם מספר נקודות:

על אף שהדלקה עושה מצווה, יש לתת את הדעת על טיב ה”הדלקה”. חשוב שיהיה לנרות/ לשמן את הפוטנציאל לדלוק כשיעור הנדרש בהלכה ,חצי שעה.(כפי העולה גם מתוך הדיון בגמרא “פתילות ושמנים..”)
כמו כן, יש לבצע את ההדלקה באופן כזה שהאש תתפס היטב בפתילה.

ובהערת דרשו כתב: בטעם הדבר כמו בהל’ שבת (רסד,ח,סקכ”ו) שצ’ להדליק את רוב הפתילה היוצאת מן הנר , כדי שיהיה הלהב עולה יפה מיד כשיסלק ידו, כמו שהיה בהדלקת המנורה.

ובחזון עובדיה עמ קל כתב שצריך להדליק את “רוב היוצא מן הפתילה, עד שתהא השלהבת עולה מאליה”

וכפי שנראה ב”ביאור הלכה” – על מנת לקיים את המצווה ברמת המהדרין מן המהדרין, צריך שכל הנרות, כמס’ הימים, ידלקו בעת ובעונה אחת, ולכן, אם אחד הנרות כבה תוך כדי ההדלקה , יש לשוב ולהדליקו.
ניתן לומר, שגם אם לא חזר והדליק את הנר שכבה, יצא ידי חובת גדר הבסיס במצוות נר חנוכה. (“נר איש וביתו”)