כריעה בתפילה שלא במקום קבוע הרבנית חניטל אופן

נספח לתשובה “תפילת נשמת בכל יום”

בתלמוד הבבלי מסכת ברכות מובא שיש לכרוע בתפילת עמידה בתחילה וסוף של ברכת אבות וברכת הודאה, ויש ללמד אנשים שאין לשחות בכל ברכה וברכה.^[1] בעמוד הבא מובא שמי שכורע בהלל ובברכת המזון “הרי זה מגונה”. ר’ ירוחם מייחס את אותו ביטוי לכורע במילים “וכל קומה לפניך תשתחוה” בתפילת נשמת.^[2] וכן ר’ יונה יוצר זיקה בין הגינוי של כריעות בהלל וכריעה ב”נשמת”^[3]. דברי חמודות מבאר שלא הוזכר בתלמוד איסור הכריעה ב”נשמת” משום שזו ברכה שאיננה “מבוררת” כל כך.^[4] כלומר, היא מאוחרת ונתקנה בתפילה רק בתקופת הגאונים כנ”ל. אולם, הוא מסכים לדברי רבינו ירוחם מכיוון שלדעתו מוצר לכרוע רק במקום שתקנו חכמים ולכן אינו רואה הבדל בין הכריעה בשאר ברכות, ובין הכריעה ב”נשמת”. המחבר פוסק שאין לכרוע בנשמת במילים “וכל קומה לפניך תשתחוה” וכולל את הגינוי על כריעה בהלל, בברכת המזון.^[5]

הבאור הלכה תמה על המנהג לכרוע באמירת “ברכו”, ומייחס אותו לפסוק מדברי הימים א’: “ויאמר דוד לכל הקהל ברכו נא את ה’… ויקדו וישתחוו לה’…” ומסיים ש”מנהג ישראל תורה הוא”.^[6] וכן מעלה המגן אברהם תהיה לגבי המנהג לכרוע באמירת “ברכו” שלפני קריאת התורה.^[7] הוא מגיב לדברי חמודות ומביא בשם הרוקח שזהו מנהג קדמונים, ומלמד זכות על מנהג זה משום שכוונת הכורעים הינה לכבוד התורה.^[8]

הריטב”א והרא”ה פסקו שניתן לכרוע בתפילת נשמת ב”כל קומה לפניך תשתחוה”, משום שתפילה זו איננה מתקנת חז”ל אלא הונהגה ע”י הגאונים.^[9] והרא”ה מעיד שכך נוהגים במקומו. הט”ז אמנם מדייק שאין נאה לכרוע במילים “וכל ברך לך תכרע וכל קומה לפניך תשתחוה”, משום שנוסח זה מכוון לכל ברואי העולם לעתיד לבוא, וכרגע זה כשקר שהרי רק המתפלל כורע ומשתחווה.^[10] אולם, הוא מציין שלהלכה הגינוי של חז”ל מתיחס רק לברכות ואין בעיה לכרוע בכל מקום אחר בתפילת שמונה עשרה. כהוכחה לכך הוא מביא את העדות בתלמוד הבבלי ברכות על ר’ עקיבא שכאשר היה מתפלל בביתו ביחידות “אדם מניחו בזוית זו ומוצאו בזוית אחרת, וכל כך למה – מפני כריעות והשתחויות”.^[11] התוספות שם מציין שאכן אין לכרוע במקומות המובהקים של חתימת ברכה, אולם באמצע הברכות ניתן לכרוע, והוא מעיד שכן המנהג לכרוע בכל התפילה בימים נוראים (ולזקוף בחתימה משום תקנת חז”ל).^[12]

בספרות הראשונים אנו מוצאים לדוג’ שהיה מנהג שמי שאומר “קדיש” כורע בארבע מקומות בקדיש (בסוף המשפט): וכריעה חמישית הינה רשות במילים “עשה שלום במרומיו…”.^[13] וכן פוסק הטושו”ע. ישנן מסורות שונות היכן מתבצעות הכריעות, והמחבר פוסק שישנן חמש כריעות:^[14] א. יתגדל ב. יהא שמיה רבא ג. יתברך, ד. בבריך הוא ה. באמן.^[15]

מעניין שהיום למעשה אין נוהגים בכריעות הללו, ודווקא בחתימת הקדיש במילים “עשה שלום…”, החזן פוסע ג’ צעדים אחורה וכורע לצד שמאל וימין, כפי העדות של מה שהיה נחשב רק כמנהג.

הגר”א שולל את הכריעות הללו משום שאין לכרוע אלא במקום שפסקו חכמים, והוא מעמיד את מנהגו של ר’ עקיבא בתפילות פרטיות.^[16] ערוך השולחן מלמד זכות על המנהג לכרוע באמירת קדיש, וטוען שאין בכריעות הללו השתחוות שלמה, אלא כפיפה עדינה כהבעת הכנעה.^[17]