מה המקור לכיסוי המרפקים והברכיים? הרבנית דבי צימרמן

הערות שוליים

תלמוד בבלי, מסכת ברכות דף כד ע”א

א”ר יצחק: טפח באשה ערוה.

למאי?

אילימא לאסתכולי בה- והא א”ר ששת: למה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ עם תכשיטין שבפנים? לומר לך כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורף.

אלא באשתו ולק”ש. (= ולקריאת שמע)

אמר רב חסדא: שוק באשה ערוה שנאמר (ישעיה מז) ‘גלי שוק עברי נהרות’ וכתיב (שם) ‘תגל ערותך וגם תראה חרפתך’.

רש”י שם

גלי שוק. וכתיב בתריה ‘תגל ערותך’.

שולחן ערוך אורח חיים סימן עה סעיף א

טפח מגולה באשה במקום שדרכה לכסותו, אפילו היא אשתו, אסור לקרוא קריאת שמע כנגדה.

משנה ברורה סימן עה

(א) לכסותו – אבל פניה וידיה כפי המנהג שדרך להיות מגולה באותו מקום בפרסות רגל עד השוק [והוא עד המקום שנקרא קניא בל”א]. במקום שדרכן לילך יחף מותר לקרות כנגדו שכיון שרגיל בהן אינו בא לידי הרהור, ובמקום שדרכן לכסות שיעורן טפח כמו שאר גוף האשה אבל זרועותיה ושוקה אפילו רגילין לילך מגולה כדרך הפרוצות אסור:

משנה ברורה סימן עה

(ז) פחות מטפח – ואם השוק מגולה י”א דאפילו באשתו ופחות מטפח אסור לקרות נגדה שהוא מקום הרהור יותר משאר איברים. וכ”ז לא איירי אלא לענין איסור ק”ש (= קריאת שמע) דהאיסור הוא להרבה פוסקים לקרות נגד המגולה אפילו בלא מכוין לאיסתכולי, אבל לענין איסור הסתכלות לכו”ע (= לכולי עלמא) המסתכל באשה אפילו באצבע קטנה כיון שמסתכל בה להנות עובר בלאו דלא תתורו אחרי עיניכם.

פרי מגדים או”ח ע”ה, משבצות זהב אות א ומשנה ברורה אות ב

שוק היא מארכובה, נמצא כל כף הרגל עד “הקניא” (הברך) אין חשש, במקום שהולכים מגולה.

חזון איש או”ח סימן טז אות ח

שוק נראה שהיא פרק התחתון מארכובה עד כף העקב, אבל מן הארכובה למעלה לא היה צורך להשמיע. הרי כתב הראב”ד שבאיש דרכו להיות מגולה, וזה אינו אלא פרק התחתון. שוק המוזכר באדם היינו פרק התחתון, וכל טפח מגולה אסור. אולם משנה ברורה הקל בפרק התחתון… וכן נראה שאם באנו לאסור גם פרק הקנה, אם כן אף מקצתו אסור וכן במקום שהולכות יחפות, ודאי מגלה קצת פרק התחתון, ומזה היה נראה ששוק המוזכר כאן, היינו שוק שאצל הירך ולפי זה לא היה מתבאר בגמרא דין פרק התחתון ותלוי במנהג, כמו שכתב הפרי מגדים. וקשה להכריע בדבר.

גם יש לעיין ביד, אם פרק התחתון שבין הזרוע והכף בכלל האיסור, ואם מועיל בו מנהג.

תלמוד בבלי מסכת כתובות דף עב ע”ב

וטווה בשוק: אמר רב יהודה אמר שמואל במראה זרועותיה לבני אדם. רב חסדא אמר אבימי בטווה ורד כנגד פניה:

תוספות מנחות דף לז ע”א

ואור”ת (=ואומר רבינו תם) דהוא גובה הבשר שבזרוע שבין בית השחי למרפק שקורין קודא,  לא כדברי המפרשים גובה בשר שבאותו עצם שבין היד למרפק.

ספר רוקח הלכות תפילה פרק שכד

ושער בין של אשתו בין של אשה אחרת או שוקה או טפח בבשר או בזרועותיה מגולות אסור.

הרב יהודה הנקין, Modern Controversies in the Jewish Community, Understanding Tzniut, עמ’ 23 (תורגם מאנגלית)

האחרונים למדו מכאן (מהרוקח) שדין הזרוע כדין השוק. אני מופתע מכך, משום שקריאה זהירה של הרוקח מעלה מסקנה שונה. הוא משנה את סדר הגמרא ופותח בשיער ובשוק, ולאחר מכן מזכיר טפח, במקום לפתוח בטפח. הוא רומז בכך שהטפח, שמוזכר רק מאוחר יותר, אינו מתייחס לשוק או לשיער. אבל הוא גם אינו כותב “טפח בבשר או בחלק העליון של זרועותיה”, אלא “טפח בבשר או בזרועותיה מגולות”. נראה שיש לפרש לקולא, שהכוונה היא גילוי של רוב הזרוע, משום שאם יותר מחמישים אחוז מהזרוע העליונה מכוסה וודאי אי אפשר להחשיבה “מגולה”.

דין זרועותיה מגולות דומה בנוגע לקריאת שמע לדת יהודית, המנהג המחייב של דיני צניעות לנשים יהודיות. כך מובא בכתובות עב, ב: “אמר רב יהודה אמר שמואל במראה זרועותיה לבני אדם”. ובגיטין צ, א: “זו היא מדת אדם רע שרואה את אשתו יוצאה וראשה פרוע וטווה בשוק ופרומה משני צדדיה”

תלמוד בבלי מסכת גיטין דף צ ע”א-ע”ב

זו היא מדת אדם רע שרואה את אשתו יוצאה וראשה פרוע וטווה בשוק ופרומה משני צדדיה … זו מצוה מן התורה לגרשה שנאמר (דברים כד) כי מצא בה ערות וגו’ ושלחה מביתו

תלמוד ירושלמי מסכת גיטין פרק ט הלכה יא

והא תני ב”ש אומרים אין לי אלא היוצא משום ערוה בלבד. ומניין היוצאה וראשה פרוע צדדיה פרומין וזרועותיה חלוצות? תלמוד לומר כי מצא בה ערות דבר.

קרבן העדה ירושלמי גיטין פרק ט הלכה יא

מ’בגדיה קרועין’ אע״פ שאין בשרה נראית, אי נמי בשבשרה נראית איירי וזרועותיה בעינן שיהו חלוצות לגמרי אבל אם זרועות בגדיה קרועות אע״פ שבשר זרועותיה נראה אין זה פריצות:

הרב יהודה הנקין, Controversies in the Jewish Community, Understanding Tzniut, עמ’ 24 (תרגום מאנגלית)

יוצא מרש”י, ומהירושלמי, ומקרבן העדה, שהגילוי שמכונה פריצות בזרוע העליונה נובע לא מהזרוע עצמה אלא מן הבשר שנגלה דרך הזרוע. לפיכך ניתן לבסס טיפולוגית:

שמלה ללא שרוול – אסורה לכל הדעות, משום שאפשר לראות דרכה את הגוף.
שרוולים קצרים, רופפים – אסורים אם אפשר לראות דרכם את הגוף.
שרוולים קצרים צמודים – אין רואים את הגוף, אבל אסורים אם רוב הזרוע חשופה (רובו ככולו)
שרוולי חצי בין הכתף למרפק – אסורים משום טפח מגולה, אך עם מקום ללימוד זכות.
שרוולים עד טפח מעל המרפק – המינימום המותר.
שרוולים עד המרפק – מומלץ.
שרוולים מעבר למרפק – רמה ראשונה של חומרא.
שרוולים עד כף היד – רמה שניה של חומרא.

כל אלה אינם מהווים תחליף למנהג המשפחה או הקהילה.

[1] פתרון אפשרי אחד לבעיות הללו הוא להנהיג קוד לבוש זהה לנשים וגברים כאחד – בציפייה שכולם יכסו אזורים קבועים בזרועות, ברגליים, ובגב. הצניעות היא עניין קהילתי, שאינו נוגע לנשים בלבד.