שאלה
האם אני מקיימת מצוות מתנות לאביונים ע”י שליחת אוכל למפונים בפורים?
האם אני מקיימת מצוות מתנות לאביונים ע”י שליחת אוכל למפונים בפורים?
תשובה
על רגל אחת
אנחנו חיים בתקופה של ריבוי מצוקות. הסבל של אחינו ואחיותנו שנפגעו, נחטפו ונספו מאז השבת השחורה, והצער של משפחותיהם ושל משפחות מפונים רבים, לא החליפה את המצוקה של עניי ישראל, אלא התווספה אליה. למרות כל הרצון הטוב והמאמצים של יהודים וחסידי אומות העולם, תושבי הארץ וחו”ל, לגייס, להגדיל ולתרום – נשאר חוסר עצום. לכן, דווקא השנה ראוי להעצים את מצוות מתנות לאביונים ולכוונם דווקא לעניים.
כמובן שעדיין חשוב לשלוח אוכל לאוכלוסיות נזקקות אחרות – אולי הן לא נזקקות לאוכל, אך נזקקות לקשר, להתייחסות, הבנה, אכפתיות, חום, תמיכה וכו’. אנשים שיש להם מחסור של שמחה. לאנשים האלו ראוי לתת משלוח מנות איש לרעהו, ואישה לרעותה. להרבות את ה”ביחד”. אך אין להתייחס לאנשים האלו כאביונים, שהם הרבה פעמים אנשים שנדחו לשולי החברה. האנשים האלו הם רעינו – כמונו.
אין להשתמש בכספי מעשר או כסף שכבר מיועד לצדקה כדי למלא את החובות הבסיסיות של מתנות לאביונים ומשלוח מנות. אך מי שכבר קיים את המצוות הבסיסיות – שלח שתי מנות לשני אביונים (מנה אחת לכל עני) ושתי מנות לחבר אחד – יכול להוסיף לתת מתנות לאביונים מכספי מעשר וכסף המיועד לצדקה. בנוסף, מי שנוהג להפריש מעשר כספים ואינו מגדיר אותו כ”צדקה לעניים” גרידא, אלא מייעד את הכסף למטרות כלליות יותר של סיוע לנזקקים או לקיום מצוות בכללי – מותר לו להשתמש בכסף זה כדי להרבות גם במתנות לאביונים וגם במשלוחי מנות.
מתנות לאביונים
במגילה מתואר שבהתחלה חגגו את פורים על ידי “שמחה ומשתה ויום טוב, ומשלוח מנות איש לרעהו”.[1] כעבור זמן מרדכי שלח מכתבים ליהודים ברחבי האמפריה הפרסית להמשיך לקיים את פורים כחג, והוא הוסיף “מתנות לאביונים”.[2]
רמב”ם, משנה ברורה ועוד פוסקים מציינים את החשיבות של מתנות לאביונים:
“מוּטָב לָאָדָם לְהַרְבּוֹת בְּמַתְּנוֹת אֶבְיוֹנִים מִלְּהַרְבּוֹת בִּסְעֻדָּתוֹ וּבְשִׁלּוּחַ מָנוֹת לְרֵעָיו. שֶׁאֵין שָׁם שִׂמְחָה גְּדוֹלָה וּמְפֹאָרָה אֶלָּא לְשַׂמֵּחַ לֵב עֲנִיִּים וִיתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת וְגֵרִים. שֶׁהַמְשַׂמֵּחַ לֵב הָאֻמְלָלִים הָאֵלּוּ דּוֹמֶה לַשְּׁכִינָה שֶׁנֶּאֱמַר “לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים”.[3]
מצד אחד, שולחן ערוך פוסק לפי הרמב”ם “לא מדייקים במתנות לאביונים, אלא כל הפושט ידו ליטול נותנים לו”.[4] ולכן כל מי שמבקש צדקה באותו יום יוכל להיחשב כאביון. הריטב”א מסביר שלא מדקדקין מכיוון שאיננו נותנים מתנות לאביונים מדין צדקה, אלא מדין שמחה, וגם לעשירים ראוי לשלוח מנות.[5] לפי דבריו, אולי היינו חושבים שניתן לתת מתנות לאביונים לכל אדם שאין לו סעודה מכובדת – גם למפונים שאין להם מטבח, חיילים בלי אוכל איכותי – או לאנשים שאולי קשה להם לשמוח כגון פצועים, משפחות שכולות ומשפחות החטופים.
אך, מצד שני, רוב האנשים האלו אינם מוגדרים כעניים. אפילו מפונים או חיילים שמוכנים לקבל תרומות של סיוע אינם רואים בסיוע הזה “צדקה לעניים”, אלא שותפות של אחיהם ואחיותיהם בנטל הכלל ישראלי. המפונים, וגם מי שחזר לאחרונה לביתם, ראויים לתמיכה חומרית ונפשית, אך לאו דווקא בתור “עניים” – לפחות אלו שיש להם מקום לגור (אפילו זמני), בית תקין שמחכה להם, ומקור פרנסה שמספיקה להם ולבני משפחתם.
לכן שליחת מתנות אוכל או כסף לאנשים האלו בפורים אינו מוגדר כמתנות לאביונים. ובכל זאת, מן הראוי להיזכר באחינו ואחיותינו שהקריבו, אבדו, וסבלו כל כך הרבה בתקופה האחרונה – משפחות החטופים והנופלים, הפצועים, המפונים, החיילים, משפחות משרתי הקבע והמילואים, כוחות הבטחון ועוד ועוד. עלינו להושיט אליהם יד, לנסות לשמח אותם ע”י שליחת מנות אוכל מכובדות. לא בתור מתנות לאביונים, אלא בתור משלוח מנות איש לרעהו. לא במקום, אלא בנוסף למתנות לאביונים.
הבדלים בין משלוחי מנות למתנות לאביונים
יש מספר הבדלים בסיסיים בין מתנות לאביונים לבין משלוחי מנות. החיוב של משלוח מנות הוא שתי מנות אוכל לבנ”א אחד, בניגוד למתנות לאביונים – שנותנים לשני אנשים עניים, כל אחד מתנת כסף או מאכל אחד.[6]
לא קשה להבין את המתנות האלו. עם ישראל ניצל בפורים בגלל עצת אסתר “לך כנוס את כל היהודים”. העם היהודי שהמן תיאר כ”מפוזר ומפורד בין העמים” התכנס ביחד פעמיים – לראשונה בצום ובתפילה להצלחת אסתר בשכנוע המלך להעביר את עצת המן הרשע, ובפעם השניה “להיקהל ולעמוד על נפשם”. לכן, השמחה שלנו על הנס הנסתר היא שמחה של היקהלות, של ביחד. חשוב לדאוג שכל אחד מרגיש שייך לשמחה הזאת – גם שמחת מאכל ומשתה, אך גם שמחה של השתייכות לקהילה.[7] לכן מושיטים יד גם “איש לרעהו” וגם לאנשים שאינם תמיד נכללים, אנשים (שאני מתביישת להגיד) בד”כ נדחים לשולי החברה – עניים, יתומים, אלמנות, וגרים.[8]
יש הבדל חשוב בין שתי סוגי המתנות. אנחנו פוסקים שמותר לתת מתנות לאביונים בעילום שם. אין לכל אדם קשר ישיר עם אנשים עניים, והעיקר שיהיה לכל אחד אוכל מכובד לסעודה ותחושת שייכות לכלל שדואג להם. אך משלוחי מנות לחברים (שאינם נזקקים) נועדו להגדיל תחושות של אהבה ואחווה, ולכן יש פוסקים שמדייקים שאין לתת משלוח מנות בעילום שם.[9]
האם מותר להשתמש בכספי מעשר או כסף המיועד לצדקה כדי לשלוח מנות לאנשים אלו?
בדרך כלל אנו פוסקים שאיננו משתמשים בכסף המיועד לצדקה, כגון כספי מעשר, כדי לקיים מתנות לאביונים, קל וחומר לגבי משלוחי מנות.[10] אך, כפי שפוסק המשנה ברורה: “השתי מתנות צריך ליתן משלו ולא משל מעשר וההוספה שמוסיף יוכל ליתן משל מעשר”.[11]
לכן מי שמגדיל לתת יותר מהמצווה המינימלית במשלוחי מנות יוכל להשתמש בכספי צדקה. מי שנוהג להפריש מעשר כספים דווקא לעניים רשאי להוסיף על הסכום המינימלי של מתנות לאביונים מכספי מעשר. מי שנוהג להפריש מעשר כספים ואינו מגדיר אותו כ”צדקה לעניים” גרידא, אלא מייעד את הכסף למטרות כלליות יותר של סיוע לנזקקים או לקיום מצוות בכללי – מותר לו להשתמש בכסף זו להרבות גם במתנות לאביונים וגם במשלוחי מנות.
לעומת זאת, מי שנוהג להפריש כספי מעשר לעזרה כללית לנזקקים או למצוות בכלל יכול להשתמש בכספי המעשר לתת בנוסף למשלוחי המנות.
ומה המינימום? לפי המשנה ברורה “לכתחילה צריך ליתן לאביון דבר הראוי ליהנות ממנו בפורים מאכל או מעות שיוכל להוציא בפורים”.[12] אך הוא מביא את דעת הריטב”א שמותר להסתפק בשתי פרוטות (פרוטה אחת לכל מתנה), ששווה פרוטה שווה מתנה. (פרוטה בימינו שווה פחות משקל.)
לפי הרב עובדיה יוסף, מנהג הספרדים הוא לתת לפחות מנת אוכל, או שווה מנה לסעודה.[13] לכן, גם אם יוצא ידי חובה עם פחות, המנהג הפשוט הוא שכל מתנה – של כסף או מאכל – יהיה שווה למנת אוכל, כפי שרמב”ם קובע, “נותן לכל אחד מתנה אחת או מעות או מיני תבשיל או מיני אכלין, שנאמר, “ומתנות לאביונים”, שתי מתנות לשני עניים”.[14] אפילו עניים המתפרנסים מהצדקה מחוייבים במתנות לאביונים, וחכמים לא הציעו להם להסתפק במועט, אלא להצטרף יחד עם עוד עני, להחליף מתנות אוכל, ולסעוד ביחד.[15]
לסיכום:
לסיכום
השנה יש צורך להרבות בקהילתיות ובשמחה. כמו בכל שנה, אנחנו צריכים להקפיד בשליחת מתנות לאביונים שאין להם כדי לפרנס את עצמם או את משפחתם. אין להכניס את האנשים ואת המשפחות שנפגעו בתקופה האחרונה ישירות לקטגוריה של עניים, ומי שרוצה לשלוח מנות לפורים לאנשים האלו ואינו מכיר את מצבם הכלכלי, יש לתת להם “משלוחי מנות איש לרעהו”. חשוב להביע לאנשים ולמשפחות שנפגעו שאיננו נותנים להם ממקום של רחמים, כאילו שהם אחרים או מנוכרים, אלא ממקום של שותפות, של בני משפחה אחת שכואבים יחד איתם ומקווים גם לשמוח איתם.
וכפי שפוסק הרמב”ם “וכל המרבה לשלוח לרעים משובח”.[16]
הערות שוליים
[1] אסתר ט:יא
[2] שם כג
[3] משנה תורה הלכות מגילה וחנוכה ב:יז, מצטט ישעיה נז:טו.
[4] שו”ע אורח חיים תרצ”ד:ג; רמב”ם הלכות מגילה וחנוכה ב:טז עפ”י ירושלמי מגילה א:ד. וממשיך שם “ובמקום שנהגו ליתן אף לעכו”ם נותנים”.
[5] ריטב”א מגילה דף ז ע”א
[6] שולחן ערוך או”ח תרצד – תרצה
[7] מנות הלוי בפירושו למגילת אסתר; חתם סופר או”ח קצו.
[8] והתופעה הזאת בעיתית מאוד.
[9] כתב סופר או”ח קמא.
[10] מגן אברהם או”ח תרצד:א
[11] שם ג
[12] משנה ברורה תרצד:ב
[13] מקראי קודש הלכות פורים, הרב משנה הררי פרק יא הלכות מתנות לאביונים הערה ח’ ירושלים ת”ו
[14] הלכות מגילה וחנוכה ב:טו
[15] רמב”ם שם, משנה ברורה שם.
[16] הלכות מגילה וחנוכה ב:טו