שאלה
אנחנו ירושלמים ורוצים לקיים את סעודת הפורים בפיקניק מחוץ לעיר. האם לאחר שעשינו את כל שאר מצוות היום בירושלים, אנחנו יכולים לעזוב את העיר ולאכול מחוצה לה?
אנחנו ירושלמים ורוצים לקיים את סעודת הפורים בפיקניק מחוץ לעיר. האם לאחר שעשינו את כל שאר מצוות היום בירושלים, אנחנו יכולים לעזוב את העיר ולאכול מחוצה לה?
תשובה
המשנה במגילה (דף יט עמוד א) דנה בחיוב מצוות הפורים לבני ערים שונות – מוקפות חומה המתחייבים בט”ו (בני כרך) וערי הפרזות המתחייבים בי”ד (בני עיר). השאלה אותה מעלה הגמרא היא האם בן כרך, שיתחייב במצוות הפורים רק בט”ו באדר יכול להוציא ידי חובת קריאת מגילה את בני העיר שחייבים בי”ד והלא הוא אינו בר חיוב עדיין? גם לשאלה ההפוכה יש מקום: האם בן עיר המתחייב בי”ד והגיע לכרך בי”ד ונשאר שם, יכול להוציא את בני הכרך ידי חובה במקרא מגילה של ט”ו על אף שזה אינו הזמן בו הוא עצמו מתחייב?
היות ואיננו עוסקים בשאלה על חיוב מצוות מקרא מגילה והוצאת אחרים ידי חובה, נסכם בקצרה כי הדבר נתון במחלוקת ראשונים מסועפת, רש”י וסיעתו למול הרא”ש וסיעתו ובד”כ החיוב יהיה תלוי בהיכן היה בעלות השחר של אותם ימים[1]. דהיינו: אם בעלות השחר של י”ד היה בן הכרך בעיר, הרי שהתחייב בפורים בי”ד. ואם היה בן העיר בעלות השחר של ט”ו בכרך, הרי שהתחייב בפורים של ט”ו.
היות והמשנה העלתה את הדיון הנ”ל אודות קריאת מגילה, יש לשאול האם יש גם נפקא מינה למיקום הגיאוגרפי של האדם לשאר מצוות היום של פורים? דהיינו: משלוח מנות, מתנות לאביונים והסעודה עצמה של משתה ושמחה?
משלוח מנות
– אם נלך לפי הטעם כי מטרת המצווה היא להרבות אהבה ואחווה בין איש לרעהו (מנות הלוי, מובא בחת”ס סימן קצו) , הרי שהעיקר הוא שאצל הנותן חוגגים כעת פורים והוא מקיים מצווה זו כדי להרבות אהבה ואחווה. אין זה מעלה או מוריד מתי יאכל המקבל את המנות כי עיקר הטעם הוא להרבות אהבה ורעות. נמצאנו למדים אם כן, שבן העיר החוגג בי”ד יכול לתת משלוח מנות לבן הכרך שיאכלם למחרת.
לעומת זאת, אם נאמר כי עיקר הטעם הוא לחלק מנות שייאכלו בסעודת פורים עצמה (תרומת הדשן סימן קיא) הרי שהעיקר הוא שעכשיו פורים אצל המקבל, שיוכל ליהנות מהמנות בסעודתו. אם כן, נמצאנו למדים שבן העיר החוגג בי”ד אינו יכול לשלוח מנות לבן הכרך היות והוא אינו אוכל את הסעודה באותו יום.
לשיטה זו, אם בן הכרך יקדים וישלח מנות לחברו בן העיר שיגיעו לידיו בפורים, הואיל והוא קיבלם בזמן הראוי לקיום המצוה, יצא בן הכרך ידי חובתו (אשל אברהם ר’ אופנהיים או”ח תרצד אות א, שו”ת יהודה יעלה או”ח סימן רד). יש החולקים משום שמעשה המצווה אינו נעשה בפורים עצמו ולכן אינו יוצא ידי חובתו (ערו”ה או”ח סי’ תרצה סי”ז, שו”ת תורה לשמה סי’ קפח)
לפיכך, היות ואי אפשר לצאת ידי השיטות והטעמים השונים, על כל אחד מבני העיר ובני הכרך לשלוח מנות ביום בו הם עצמם חוגגים פורים לרעיהם שמאותו מקום.
מתנות לאביונים – אומר רב יוסף (מגילה דף ד עמוד ב) כי עיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה. נראה כי מצוות הקריאה ומצוות מתנות לאביונים לכאורה ‘כרוכות’ זו בזו ויש לתת לעניים הממתינים לקבל את כספם מהבאים לקרוא מגילה.
הרמב”ם (הלכות מגילה וחנוכה פרק ב הלכה ט”ז) כותב:
וחייב לחלק לעניים ביום הפורים. אין פחות משני עניים נותן לכל אחד מתנה אחת או מעות או מיני תבשיל או מיני אוכלין, שנאמר ומתנות לאביונים שתי מתנות לשני עניים. ואין מדקדקין במעות פורים אלא כל הפושט ידו ליטול נותנין לו. ואין משנין מעות פורים לצדקה אחרת.
מדבריו עולה כי גם מתנות עניים יכולות להינתן כאוכלין לצורכי הסעודה ואין הכרח ליתן ממון דווקא (ועיין בגמרא מגילה דף ז עמוד ב). מדבריו תהיה נפקא מינה האם בן העיר יכול לתת מתנות לאביוני הכרך. דהיינו: אם בן העיר החוגג בי”ד בוחר לתת מיני אוכלין כמתנות עניים ע”מ שיהיה מה לעניים לאכול בסעודה, הרי שאינו יכול לתת לעני בן הכרך החוגג בט”ו משום שהוא אינו אוכל את סעודתו בי”ד אלא ביום המחרת.
אם מדובר בנתינת צדקה שהיא ממון, הרי שלכאורה יכול בן העיר ליתן לעני בן הכרך שייהנה מן הכסף ביום ט”ו. יש להקפיד כי הכסף יינתן בו ביום של ט”ו ולא שהעני יכלה אותו כבר בי”ד, יום לפני שזה פורים אצלו.
שאלה זו נתונה במחלוקת פוסקים אחרונים: בשו”ת דברי משה ס’י לח מובאים דברי המנחת יצחק שסובר כי אם העני בן הכרך ייהנה מהכסף ביום שהוא חוגג פורים הרי שקיים בן העיר החוגג בי”ד את מצוותו בכך משום שהוא הפריש את הכסף כבר בי”ד, כשהתחייב בעצמו, והעני שקיבל – שמח בו בט”ו.
החזון איש לעומת זאת (ספר דינים והנהגות חזו”א) לא מורה כן להלכה היות ולדידו מטרת המצווה היא לשמח את לב העניים בפורים ומשום כך צריך יום הפורים להיות נחוג באותו יום של הנותן והמקבל. אם הנותן בי”ד העניק מתנות עניים לבני ט”ו הרי שלא קיים את המצווה לשמח את לב העניים בפורים עצמו.
גם במקרה זה אם כך, היות והדבר נתון במחלוקת, לכתחילה על כל בן מקום, בין אם הוא בן י”ד או בן ט”ו, לתת מתנות לעניי עירו בו ביום שהוא חוגג פורים. או לחילופין, להפקיד מעות מראש לפני הפורים שיחולקו לעניי העיר ביום הפורים עצמו.
סעודת פורים – מכל הנ”ל ראינו שיש השלכות לעניין עצם החיוב וקיום המצוות השונות של חג הפורים למיקום הגיאוגרפי של האדם. אין דין בן עיר כבן כרך. האם נכון הדבר גם לגבי הסעודה?
לשיטות הראשונים (רש”י וסיעתו, במגילה יט עמוד ב), דינו של בן עיר (החוגג בי”ד) שנמצא בכרך בי”ד ומתכוון לחזור לעירו בליל ט”ו – עליו לקרוא מגילה ולחוג את פורים בכרך בי”ד על אף שאינו נמצא כרגע בעירו. וזאת למה? משום שהוא אינו מתכוון להיות בכרך בט”ו ואינו מתחייב בפורים של הכרך היות וגם אנשי הכרך עוד לא התחייבו ביום י”ד, לכן חל עליו החיוב של המקום ממנו הגיע.
יוצא מכך שעל אף שהוא נמצא מחוץ למקום החיוב שלו, גיאוגרפית, חלות עליו מצוות הפורים. לכן, גם במקרה שלכם, שאתם בני כרך (ירושלים) והתחייבתם במצוות הפורים בעודכם בכרך, ניתן לקיים את הסעודה גם מחוץ לירושלים משום שאחרי שהתחייבתם, שוב אין נפקא מינה לאיפה תאכלו את הסעודה.
לסיכום:
היות והתחייבתם במצוות הפורים בהיותכם בכרך, ניתן בפועל לקיים את מצוות המשתה והשמחה מחוץ לירושלים.
בברכת שמחת פורים שלמה ומבדחת!
הערות שוליים
[1] ירושלמי מגילה פ”ב ה”ג; רש”י מגילה יט א ד”ה לא; רמב”ם מגילה פ”א ה”י, בעל המאור ורמב”ן במלחמות ו א בדפי הרי”ף; ר”ן שם ב; שו”ע או”ח תרפח ה; משנ”ב שם ס”ק יב,
אולי יעניין אותך גם:

קריאת ספרות חול בשבת פוסט הרבנית ד”ר עדינה שטרנברג

שאלה בדבר בישול מאכל סתמי בסיר חלבי (או בשרי) על מנת לאוכלו בארוחה בשרית (או חלבית) שאלה הרבנית חניטל אופן

הסרת תווית מבגד חדש בשבת וביום טוב פודקאסט הרבנית ד”ר עדינה שטרנברג
