קניית ולבישת בגדים בשנת האבל הרבנית שורלה רוזן

פרטי הדינים לגבי לבישת בגדים חדשים באים כחלק מההלכות העוסקות בכיבוס וגיהוץ בגדים בשבעה, בשלושים, ובאבלות של י”ב חודש על פטירת אב ואם.

היות והשאלה עוסקת רק בבגדים חדשים, נזכיר בקצרה את ההקשר בו מובאת ההלכה:

הברייתא במועד קטן (כ”ג.) מבארת את דיני הכביסה בימי השבעה והשלושים:

“כל שלושים לגיהוץ – אחד כלים (בגדים) חדשים ואחד כלים ישנים יוצאין מתוך המכבש.

רבי אומר –  לא אסרו אלא כלים חדשים בלבד

רבי אלעזר ברבי שמעון אומר לא אסרו אלא כלים חדשים לבנים בלבד”

הטור (יורה דעה הלכות אבילות סימן שפט) מביא שלהלכה פסקו כרבי שמעון ברבי אלעזר ומותר מיד אחרי השבעה לכבס וללבוש בגדים ישנים לבנים או צבעוניים ובלבד שלא יעברו תחת המכבש (מתקן המיישר ומשטח את הבגדים).

כפי שראינו בברייתא, האבל אסור בכל סוג של כביסה למשך כל השבעה. האיסור חל לא רק על מלאכת הכביסה אלא על לבישת בגדים שכובסו לפני השבעה. ומוסיף השו”ע שאין צריך לומר שאבל אסור בלבישת בגדים חדשים (שו”ע יו”ד שפט א)

השו”ע (בסעיף ה) פוסק כי אף במשך השלושים אין ללבוש בגד לבן חדש (אך בגד לבן ישן מכובס  – מותר מיד) ובאבלות על אב ואם הממשיכה י”ב חודש מוסיף השו”ע שגם אחרי השלושים אין ללבוש בגד לבן חדש ומגוהץ עד שיגיע הרגל הראשון (פסח/שבועות/סוכות) שאחרי תקופת השלושים ויגערו בו חבריו שעליו ללבוש בגדים חדשים לקראת החג.

הטור (יו”ד שפט) מביא שאכן ספר המצות מציין שעל אף שמותר ללבוד בגד לבן ישן מכובס ומגוהץ מיד בתום השבעה, נהגו העם איסור במשך השלושים ונתנו את הבגד לאדם אחר שילבשנו למשך יומיים-שלושה בטרם ילבשנו האבל.

הרמ”א פוסק כן להלכה: “העולם נהגו בו איסור (בבגד ישן מכובס תוך השלושים) ונוהגין שאדם אחר לובשם תחלה, ואח”כ לובשם האבל, והמנהג עיקר. וכן נוהגין במדינות אלו לאחר שבעה; ואם לבשו אדם אחר שעה אחת די בכך (יו”ד שפט א).

לעומת ספר המצות שכתב שאדם אחר ילבש את הבגד הלבן הישן המכובס יומיים שלושה, מביא הרמ”א שנהגו ששעה אחת מספיקה כדי לאפשר לאבל ללבוש את הבגד.

דינם של בגדים חדשים לאחר השלושים

כפי שראינו, השו”ע פוסק כי עד שיגיע הרגל הראשון שלאחר השלושים, אין ללבוש בגד לבן חדש. נראה כי הוא מתיר בבגד חדש צבעוני.

הרמ”א לעומת זאת (שם סעיף ג) מוסיף שאין לעשות בגדים חדשים בשלושים (מכל סוג שהוא, לבנים או צבעוניים) ושעל אף שמותר לאחר ארבעה שבועות ראשונים, נהגו לאסור כל י”ב חודשי האבלות.

האם יש דרך להתיר לבישת בגדים חדשים בתום השלושים

‘באר הגולה’ בשם ‘הכלבו’ (שם ס”ק יז) מבאר שניתן ללבוש בגדים חדשים בתקופה שנהגו איסור אם ייתן אותם למישהו אחר שילבשם תחילה למשך יומיים שלושה.

ערוך השולחן (יו”ד שפט יא) מבאר שיש דינים שונים לגבי סוגי בגדים שונים. בגדים חדשים כמו כותונת, שהיו לובשים צמוד לגוף אין צורך לתת למישהו אחר ללובשם מפני שהרבה אנשים חשים דחייה אם מישהו אחר ילבש אותם לפניהם.

כמו”כ על דברי הרמ”א שמביא את המנהג לאסור הכנת בגדים חדשים כל י”ב חודש מבאר ערוך השולחן שהכוונה ל”בגד חשוב חדש וודאי אסור, אבל בגדים פשוטים כמכנסים וכיוצא בזה, וגם בגד חול כשיש הכרח לזה – מותר לעשות, דאין זה בגד חשוב”.

ערוך השולחן אף הוא מצטט את ה’כלבו’: “דאם איש אחר ילבוש אותו שנים או שלושה ימים – מותר בגד חדש” (באר הגולה). ומוסיף כי באופן זה נראה שהכלבו התיר גם בגד חשוב, ויש לסמוך על זה אם צריך לכך. (וכן רואים באמרי ברוך יח יא)

היום, שאין מכינים בגדים לבד אלא קונים, דינים אלו חלים על רכישת בגדים חדשים אם יש צורך בכך או לבישת בגדים חדשים שנרכשו קודם לאבלות.

ומה עם רכישת בגדים יד שנייה?

האגרות משה (יו”ד חלק ד סימן סא יח) מחדש שהעניין תלוי בכמה שמחה מסבה הקנייה לאבל. רב משה פינשטיין פותח שאם הרמ”א אסר רק הכנת בגדים חדשים, הרי שיש לנו לאסור רק מה שכתוב במפורש. אולם לעיתים מציאת בגד יד שניה שמתאים למידותינו ויושב טוב על הגוף מסב שמחה גדולה יותר מבגד חדש שלא נראה עלינו טוב. במקרה כזה סובר הר”מ פינשטיין שאין להתיר בשל השמחה היתרה שהקנייה מסבה לאבל.

לעומת זאת, אם השמחה היא רק בגלל שמצאנו בגד יד שנייה זול פי כמה וכמה מאותו בגד חדש (כמו בגדי מעצבים יד שנייה), ולאו דווקא בגלל ההתאמה המדויקת למידות הגוף הרי שהשמחה בחיסכון הכספי אינה משמעותית דיה כדי לאסור קניה ולבישה של בגד זה ולכן ר”מ פינשטיין מתיר במקרה זה.