שאלה בדבר בישול מאכל סתמי בסיר חלבי (או בשרי) על מנת לאוכלו בארוחה בשרית (או חלבית) - מתן - מכון תורני לנשים

שאלה בדבר בישול מאכל סתמי בסיר חלבי (או בשרי) על מנת לאוכלו בארוחה בשרית (או חלבית) הרבנית חניטל אופן

שבט תשפ"ב

נושאים: כשרות

שאלה

בשלתי געפילטע פיש בסיר חלבי שאינני זוכרת האם בשלו בו דבר מה חלבי ב 24 שעות האחרונות (האם הוא “בן יומו”), האם ניתן לאכלו בכלים בשריים?

תשובה

שאלה זו נידונה בגמרא בדיוק כפי שאת מתארת אותה. במסכת חולין (קי”א ע”ב) מעלים מקרה של דגים אשר בושלו בסיר בשרי (“דגים שעלו בקערה”), ונשאלת השאלה האם מותר לאכלם יחד עם כותח. הכותח היה מעין מטבל חלבי, תערובת של מי חלב עם פירורי לחם או קמח שעורים שהיו רגילים לתבל בו את המאכל[1]. רב ושמואל חלוקים בפסיקתם: רב – אוסר, ושמואל – מתיר. רב סובר שהסיר הבשרי נותן טעם בתבשיל, לעומת זאת שמואל סובר שהטעם העובר לדגים  הוא קלוש ואין איסור לערבו עם טעם חלב. ההגדרה ההלכתית של מקרה זה היא: “נותן טעם בר נותן טעם”. כלומר, בכלי הבשרי יש טעם של בשר, אשר עובר לדגים והם מקבלים בדרגה שניה טעם של בשר. וממילא טעם זה נעשה קלוש ומתבטל. הסוגיה מסכמת כי נפסק להלכה כשמואל ו”דגים שעלו בקערה – מותר לאכלן בכותח”. כאן חשוב להדגיש כי הכלל ‘נ”ט בר נ”ט’ חל רק על איסורי בשר וחלב, משום שבאף שלב לא נוצר איסור. נתינת הטעם הקלוש בתבשיל איננה אסורה שהרי הוא סתמי (פרווה), וממילא נתינת הטעם מהתבשיל אל הכלי החלבי גם כן איננה אסורה בפני עצמה (רש”י ד”ה נ”ט בר נ”ט). ערוך השולחן[2] מביא בשם הר”ן[3] שהטעם השני איננו אוסר כלל שהרי הוא היתר גמור בפני עצמו. לעומת זאת כאשר יש כלי עם טעם טרפה הכלל אינו שייך, כבר נותן הטעם הראשון הופך את הכלי לטרפה וממילא אין שום שלב של היתר והתבשיל עצמו נאסר.

הראשונים חלוקים באיזה אופן בדיוק נאמר ההיתר של הגמרא, בכמה נקודות:

מה פירוש הביטוי “עלו בקערה”? האם מדובר בכל דרך בישול, גם צליה ואפיה, או שמא רק בבישול במים?
האם היתר זה הוא לכתחילה או רק בדיעבד?
מה יהיה הדין בסיר שאינו בן יומו?

מצאנו שלוש שיטות ראשונים בביאור הסוגיא:

הרמב”ם[4], הרשב”א[5], הר”ן[6], ר”ת[7], ר”י[8], ראבי”ה[9], פשט דברי רש”י ועוד. פסקו כי ההיתר של הגמרא הינו מלכתחילה ואין לחלק בין צליה לבישול, ובכל מקרה של תבשיל (דגים כמשל) שבושל בכלי בשרי, יהיה מותר לאכלו יחד עם חלב. הר”ן והראבי”ה מסבירים כי אילו היה חילוק בין צליה ובין בישול, הרי שרב בסוגיה היה צריך לעמוד על כך. מתוך כך שגמרא הביאה דוגמא של בישול, אין להסיק כי היא באה לשלול מקרה של צליה. לדבריהם, היתרו של שמואל חל הן על בישול והן על צליה ואפיה. הר”ן מדגיש כי תיאור המקרה נועד להדגיש שמדובר בהעברת שני טעמים (מהבשר לכלי ומהכלי ישירות לדגים), וממילא ניתן להחיל את ההיתר אף על צליה כאשר הטעם “עובר” פעמיים.
הריב”ן[10] מדייק מרש”י שהמונח “עלו” הוא דווקאי, ולכן רק תבשיל אשר הונח בקערה בשרית יהיה מותר לאכלו עם חלב, אולם במידה והתבשל או נצלה, הרי יהיה אסור לאכלו עם חלב. יש להדגיש שמדובר בכלי בן יומו. במידה והסיר לא יהיה בן יומו הרי באופן מהותי הוא נחשב כסיר שנותן טעם לפגם, ובדיעבד יהיה מותר לאכול את התבשיל יחד עם חלב. (תוס’ ד”ה “הלכתא”). תוס'[11] מביא את פסיקת הריב”ן ומעלה כטיעון לשיטתו כי בצנון שחתכו בסכין בשרית אסור לאכלו עם חלב[12]. הריב”ן טוען שיש כאן נ”ט בר נ”ט בחיתוך, ולא יתכן שחריף יהיה חמור יותר מבישול[13].
ספר התרומה[14], הרא”ש[15], סמ”ק[16] וסמ”ג[17] הם שיטת “בת” של שיטת ריב”ן. הם מחלקים בין צליה אשר מעבירה לדגים טעם ישיר מהכלי ובין בישול אשר ייצר העברת טעם שלישי (בשלשה שלבים). הכלי מעביר אל המים, המים אל התבשיל ומהתבשיל אל המאכל החלבי. לכן, ההיתר הינו במקרה של בישול אבל דגים שנצלו בכלי בשרי אי אפשר לאכלם בחלב.[18] יתכן לומר שאף הריב”ן יודה לשיטה זו ויאסור רק צליה בסיר אבל בישול במים יהיה מותר לדעת כולם[19].

בישול בכלי בן יומו ובשאינו בן יומו

כאן המקום לדון בהרחבה בשיטת הריב”ן אשר על פניו נראה כי הרמ”א פוסק אותה להלכה, לפחות לכתחילה. כאמור, המרדכי מביא את שיטת הריב”ן (בשם תוספות שאנץ) ומוסיף כי בבישול במים פשוט שהתבשיל מותר בחלב, שכן יש הדרגה של שלושה שלבים של נותן טעם (טעם הבשר בסיר, טעם הסיר במים וטעם המים בדגים). על פי הבנת המרדכי יעמדו בפנינו רק שתי שיטות מרכזיות: הרמב”ם וסיעתו המתירים “טעם שלישי” בכל מצב לעומת הריב”ן וסיעתו המגבילים את ההיתר.

למעשה עולות שתי שיטות פסיקה לגבי “טעם שלישי” (בישול במים), מוסכם שמותר לאוכלו בחלב אך נחלקו הפוסקים האם היתר זה הינו בדיעבד או אף לכתחילה. הסמ”ק[20] סובר שאף בטעם שלישי אותו התיר ריב”ן לאכול בחלב, ההיתר הוא רק בדיעבד. לעומתו, ספר התרומה וסיעתו סוברים כי תבשיל אשר התבשל בכלי בשרי מותר לכתחילה לאוכלו עם מאכל חלבי. ים של שלמה[21] מביא את דעת סה”ת אך מעיד שמנהג העולם להחמיר בכלי שהוא בן יומו כדעת סמ”ק. אהלי יאודה[22] מדייק שהסיעות חולקות מחלוקת כפולה. לדעת סה”ת טעם שלישי מותר לכתחילה אף בכלי שהוא בן יומו, אילו דעתו של הסמ”ק שטעם שלישי מותר רק בדיעבד היא אפילו בכלי שאינו בן יומו. המהרש”ל[23] פסק למעשה כבעל הסמ”ק וטען כי מאחר שהעם נוהגים בזה איסור למעשה, אין לחלק בין כלי בן יומו ובין שאינו בן יומו אפילו בטעם שלישי.

אף לשיטה המחמירה במידה והתבשיל נאסר, הוא נאסר לאכול עם חלב אך הוא איננו במעמד של תבשיל בשרי, ומותר לאכול לאחריו מאכל חלבי.

פסיקת ההלכה

השולחן ערוך בסימן צה (א-ב) פוסק כי דגים שעלו בקערה (סיר בשרי) בת יומה במידה והיא רחוצה יפה, שאין ממשות של בשר, הרי מותר לאכלם יחד עם חלב.

נשאלת השאלה, האם המחבר התיר לבשל את התבשיל מלכתחילה בסיר בשרי על מנת לאוכלו אחר כך עם חלב או שרק בדיעבד, במאכל סתמי שכבר בושל בסיר בשרי, אין בעיה לאכלו עם חלב?

ממה שכתב ר’ יוסף קארו בבדק הבית[24] משמע שהתיר אף לכתחילה, אולם, מפשט לשון השולחן ערוך נשמע כי מדובר בדיעבד (הדגים כבר “עלו” – לאחר מעשה). יוצא, כי המחבר הכריע להלכה שלא כדבריו בבדק הבית. כך מפרשים הש”ך[25] והפרי חדש[26] . הט”ז[27] מדייק בסמ”ק כי אסור לבשל לכתחילה על מנת לאכול עם חלב, אולם אפילו לאחר שבשלו, הרי זה בדיעבד ומותר.

בשו”ת בית דוד[28] טען כי רב הראשונים פרשו את הסוגיה כלכתחילה, וכך צריך להעמיד את הפסק בשו”ע. כך פוסק הרב עובדיה[29] ושו”ת חוט המשולש[30], המעמידים את לשון השולחן ערוך כציטוט של לשון הגמרא (ולכן לא נתן לדייק מלשונו כי מדובר דווקא לאחר מעשה) ויש לפסוק כפשט דבריו בבדק הבית. אמנם שאר הפוסקים הספרדים[31] וביניהם הבן איש חי[32], כף החיים[33], והרב משאש[34] הכריעו שההיתר של המחבר הינו בדיעבד. כלומר להלכה אין לבשל בכלי בן יומו לכתחילה תבשיל פרווה על מנת לאכלו עם חלב אבל ניתן לאכלו לאחר מעשה, כשכבר בושל.

הרמ”א (סעיף ב), פוסק כי בכלי שאינו בן יומו מותר מלכתחילה לאכול יחד עם חלב, ובכלי בן יומו הוא פוסק כי אסור בצליה ובבישול לאכלו עם חלב (כפסיקת הריב”ן בשם רש”י והארוך כלל לד, תוס’ שאנץ במרדכי ואור זרוע), אולם בדיעבד (לאחר מעשה) הרמ”א מתיר כדעת סה”ת[35] ובדומה לפסק השולחן ערוך.

אכילה בכלים ההפוכים

עד עכשיו ראינו האם מותר לאכול מאכל שבושל בכלי חלבי עם בשר או להפך. אומנם השאלה העומדת לפנינו היא מעט אחרת. האם מותר לאכול מאכל שכזה בכלים בשרים? לאומר מה שראינו בדעת השולחן ערוך (שמתיר לאכול עם בשר או חלב ממש) ברור שמותר לאכול בכלי בשרי או חלבי. השאלה נשאלת בעיקר לדעת הרמ”א והפוסקים האשכנזים.

הב”ח[36] מתייחס באופן ישיר למצב זה: האם ניתן להעלות בכלי בשרי מאכל סתמי אשר בושל בסיר חלבי. הוא מתיר זאת אף לכתחילה. וכן פוסק הרמ”א וזה לשונו: “ליתנן בכלי שלהן [הנגדי] מותר מלכתחילה”. הפרי חדש[37] מדייק זאת מלשון הגמרא שההיתר בדיעבד הינו לאכלם עם “כותח”, אולם להניח בכלי מותר אף לכתחילה ואין בעיה בזה כלל. החכ”א[38] מסייג זאת רק בדיעבד בשעת הדחק.[39] אולם דרכי תשובה פוסק שיש להקל משום שהרמ”א מציין שכך נהגו העולם למעשה. גם הט”ז[40] והש”ך[41] סוברים כמו פשט דברי הרמ”א.

לסיכום:

יוצא איפה כי לכל השיטות ניתן לאכול את הגעפילטע פיש אשר בושל בסיר חלבי, בכלים בשריים.

לדעת המחבר הרי מותר לאכול במקרה כזה גם את התבשיל עם הבשר עצמו וכל שכן שמותר לאכלו בכלי בשר. גם לשיטות המחמירות, שהרמ”א פסק כמותן, ניתן לאכול בדיעבד עם בשר ולכתחילה עם כלי בשר

בשאלתך ציינת שאין את יודעת אם הכלי היה חלבי בן יומו או לא. באופן כללי אנחנו הולכים במקרים כאלו אחרי הכלל ש”סתם כלים אינם בני יומם” ולכן מתייחסים לכלי שבישלת בו ככלי שאיננו בן יומו.

בכלי שאינו בן יומו לכל השיטות מותר לאכול את התבשיל עם בשר וממילא לאכול בכלים בשריים, שהרי חוץ מההיתר של נ”ט בר נ”ט נוסף ההיתר של נתינת טעם לפגם. לכן, במקרה שלך אין בעיה להגיש את הגפילטע בכלים בשריים, בודאי ובודאי אם הוא קר ואפילו אם את נוהגת להגיש אותו חם (דבר שעד כמה שאני יודעת איננו מקובל כל כך).

בתאבון!

הערות שוליים

[1] פירוש ר”ע מברטנורא: פסחים פרק ג משנה א

[2] יורה דעה סימן צה סעיף ב

[3] על הרי”ף חולין דף מ ע”ב ד”ה “דגים שעלו”.

[4] הלכות מאכלות אסורים ט כג

[5] תוה”א ב”ג ש”ד פו ע”א, ובקצר פה ע”ב

[6] שם

[7] הגהות אשיר”י פרק ח סימן כט הגהה ב מביא כי ר”י העיד שכן הורה לו ר”ת הלכה למעשה

[8] שם

[9] תשובות ובאורי סוגיות סימן אלף קטו

[10] חולין קיא ע”ב

[11] ד”ה “הלכתא”

[12] חולין שם

[13] התוס’ עונים לו כי אכן יתכן ששם טעם האיסור לפי רש”י הוא משום שיש חשש שהסכין נשארה שמנונית.

[14] סימן סא

[15] פרק ח סימן כט

[16] ספר מצוות קטן מצוה ריג

[17] ספר מצוות גדול לאוין סימן קמ-קמא

[18] בעל הגהות מימוניות מחלק בין צליה בסיר שהיא מותרת ובין צליה בשיפוד של בשר שתהיה אסורה.

[19] וממילא שתי השיטות זהות.

[20] שם, וכן דעת רבנו ירוחם בתולדות אדם וחוה נתיב טו אות כח דף קלז טור ד.

[21] חולין פ”ח סי’ סג

[22] הלכות מאכלות אסורות פרק ט הלכה כג

[23] מופיע בט”ז סק”ד

[24] בדק הבית על תורת הבית בית ד שער ד דף לג עמוד א

[25] סק”ב

[26] תחילת סימן צה

[27] סק”ד

[28] יו”ד מב

[29] שו”ת יביע אומר חלק ט – יורה דעה סימן ד

[30] סוף שו”ת התשב”ץ (חוט המשולש, הטור השלישי, סי’ לג)

[31] : כנה”ג, פר”ח, ערך השולחן, פר”ת; בא”ח ש”ש קורח יג; כה”ח א

[32] שנה שניה קורח יג

[33] צה ע”א כא

[34] שמש ומגן ב, ח, יו”ד מב -ג

[35] המהרש”ל[35] סובר כי בצליה אסור אפילו בדיעבד לאכול ביחד עם חלב.

[36] אות ד

[37] סק”ז

[38] כלל מח א-ב

[39] וכן דעת כמה אחרונים להחמיר לכתחילה שלא להניח מאכל סתמי בכלי בשרי על מנת לאכלו עם חלב לאחר מכן (לדוג’ יד יהודה פיה”א ס”ק י”א ובפיה”ק ס”ק י”ד מ”ש)

[40] סק”ה

[41] סק”ה

אולי יעניין אותך גם:

קריאת ספרות חול בשבת שאלה בדבר בישול מאכל סתמי בסיר חלבי (או בשרי) על מנת לאוכלו בארוחה בשרית (או חלבית)

תבלינים נפרדים לבשרי וחלבי שאלה בדבר בישול מאכל סתמי בסיר חלבי (או בשרי) על מנת לאוכלו בארוחה בשרית (או חלבית)

הסרת תווית מבגד חדש בשבת וביום טוב שאלה בדבר בישול מאכל סתמי בסיר חלבי (או בשרי) על מנת לאוכלו בארוחה בשרית (או חלבית)

קיצור דיני ערב פסח שחל להיות בשבת שאלה בדבר בישול מאכל סתמי בסיר חלבי (או בשרי) על מנת לאוכלו בארוחה בשרית (או חלבית)

הרבנית חניטל אופן בוגרת המכון התלמודי העיוני במתן, MA בתלמוד – אוניברסיטת בר-אילן, בוגרת תוכנית יועצות הלכה במדרשת 'נשמת'. מלמדת גמרא ומדרש מזה 18 שנה בבתי מדרש שונים לנשים. בוגרת תוכנית תכנית 'הלכתא' ומרצה בתכנית 'מתיבתא' במתן. משמשת כיועצת הלכה ומהווה כתובת לייעוץ הלכתי בתחומי הלכה שונים

כמה מילים על הפרויקט שאלה - כתובת נשית לשאלות בכל תחומי ההלכה. מי המשיבות שלנו? בוגרות תכנית הלכתא - תכנית שש שנתית ללימודי הלכה במתן. לכל המשיבות רקע עשיר בלימוד גמרא והלכה והן משמשות כתובת לשאלות ופניות בקהילה ובבית המדרש. כל התשובות נידונות בקרב הוועדה ההלכתית של 'שאלה' בה, יחד עם המשיבות, יושבים הרב הדיין אריאל הולנד והרב יהושע מאירסון.

לתמוך ב"שאלה"