תיקון ליל על חשבון שלום בית? הרבנית דבי צימרמן

שלום,

כמו שאלתך על פורים, נלע”ד שיש כאן איזשהו מתח בין המנהג המקובל אצלך בחג והחגיגות של אשתך ומשפחתך. גם כאן נצטרך לדון קודם במקור המסורת של תיקון ליל שבועות, ולהעמיד אותו מול המצוות השונות עליהן היא משפיעה: מצוות שמחת יום טוב – שלך ושל בני ביתך, חובת תפילת שחרית ומוסף, ומצוות תלמוד תורה.

האם יש חובה להישאר ער כל הלילה או ללמוד תיקון ליל שבועות?

מנהג תיקון ליל שבועות, ללמוד תורה כל הלילה עד נץ החמה, אינו מוזכר בגמרא ולא בשולחן ערוך ורמ”א. לפי הזוהר, שורשו במנהג חסידים.^[1] המנהג כנראה התחזק בקרב המקובלים בצפת, והמגן אברהם מתאר שמנהג זה התפשט בקרב בעם לפני כ-400 שנה:

“איתא בזוהר שחסידים הראשונים היו נעורים כל הלילה ועוסקים בתורה, וכבר נהגו רוב הלומדים לעשות כן ואפשר לתת טעם על פי פשוטו לפי שישראל היו ישנים כל הלילה והוצרך הקדוש ברוך הוא להעיר אותם כדאיתא במדרש לכן אנו צריכים לתקן זה.”^[2]

כפי שאומר מגן אברהם, “נהגו רוב הלומדים.” לא כל אדם מסוגל לעשות זאת, ונראה שזה היה מובן מעליו לחכמים שכתבו על מנהג זה.

נשים ותיקון ליל

כידוע, לפי חז”ל, נשים פטורות ממצוות תלמוד תורה בכל יום. כמובן שנשים חייבות ללמוד תורה כדי לקיים מצוות, אך אינן מחוייבות בלימוד הפורמלי של קביעת עיתים בכל יום. מצד שני, מכיוון שכל עמ”י קיבל את התורה בשבועות – נשים וגברים – רבותנו דנו אם ראוי לנשים להשתתף במנהג תיקון ליל שבועות.

בשו”ת רב פעלים, הבן איש חי כותב שלימוד זה מתאים דווקא לגברים.^[3] לפי דבריו התיקון מתחיל עם ספירת העומר, ונשים לא נטלו חלק בתיקון זה. בנוסף, הנוהגים בתיקון נקראים “שושבינין דמטרוניתא” שושבינין לכלה – התורה –  ותאור זה אינו מתאים לנשים מכיוון שגבר רודף אחר אישה ולא ההפך.

הבן איש חי מחבר את התיקון בלימוד לתיקון של ספירת האומר, ולכן אם נשים אינן סופרות אין עניין בתיקון ליל שבועות.^[4] לעומתו כף החיים כותב שמכיוון שנשים אכן נוהגות לספור ספירת העומר, הן יכולות להשלים את התיקון ע”י לימוד תנ”ך. הוא ממשיך שגם אישה שלא ספרה את העומר, ולכן אין עניין מיוחד בלימוד תנ”ך באותו הלילה, יכולה ללמוד תורה באותו לילה.^[5] גם רב מרדכי אליהו כתב שנשים אינן חייבות בתיקון ליל שבועות, אך מי שלומדת תבוא עליה ברכה.^[6]

מכאן שהמנהג לקיים תיקון ליל שבועות הוא פחות חזק אצל נשים, אך גם לנשים יש חלק בסגולה המיוחדת הזו.

“עלות” התיקון

מספר תלמידי חכמים ציינו מה שאולי היה מובן מעליו לדורות הראשונים, כשתיקון ליל שבועות היה שמור ליחידי סגולה – לפני שאדם בא לקיים מנהג חסידים הוא צריך לדאוג שהוא שומר את המצוות שהוא מחוייב בהם. דבר דומה מוזכר בלבוש ומגן אברהם בנוגע לאלו שנהגו להישאר ערים בבית הכנסת בליל יום כיפור: “מוטב לילך לישן בביתו כי מי שניעור בלילה ישן ביום ואינו אומר בכוונה”.^[7]

אדם הנוהג תיקון ליל שבועות חייב לוודא שהמנהג אינו מפריע לקיום מצוות בהם הוא מחוייב – תפילה בכוונה ושמחת החג. נדון עוד מעט במצוות שמחת הרגל, אך לפני כן חשוב לזכור שיש עוד מצווה שעולי נפגמת מתיקון ליל שבועות: לימוד תורה.

תיקון ליל או לימוד תורה?

גם החכמים המעודדים תיקון ליל שבועות ציינו שחשוב להקפיד על לימוד רצוף, בלי דברים בטלים, ולימוד מתוך שמחה. כפי שכותב הבן איש חי:

“יזהרו שלא לדבר שיחת חולין כל הלילה, וצריך להם שמירה גדולה בזה בלילה זו מפני דכל עת שיש אסיפה מאנשים הרבה, דרכו של יצר הרע להכשילם לדבר דברי חול ומדבר לדבר יבואו לדברים אסורים של שחוק ושל לשון הרע, ויזהרו ללמוד כלל סדר הלימוד של זאת הלילה בחשק גדול ובשמחה רבה והתלהבות הלב.”^[8]

ולכן יש מקום לשאול – אם אדם אינו מסוגל ללמוד בשמחה, לא עדיף שישן וילמד למחרת? עטרת התורה היא נחלת כל ישראל, וברוך השם בימינו יש גם בעלי בתים שהם תלמידי חכמים ושרוצים להיות חלק מהסגולה המיוחדת הזאת של החסידים הראשונים. ובכל זאת, אנחנו סה”כ בני אדם, ולכן אינו מוגבלים. לפעמים “תפסת מרובה, לא תפסת” ומתוך רצון לקיים את הכל למהדרין אנחנו מפסידים את העיקרון. אי אפשר לעשות את הכל, לפעמים יש צורך לבחור בין שתי מצוות. מכיוון שהמטרה המרכזית של תיקון ליל שבועות היא לכבד את התורה ואת הקב”ה, אם הוויתור על השינה לטובת לימוד כל הלילה ותפילה בנץ אינו מאדיר את התורה, אלא, חס ושלום, גורע מכבודה, מסתבר שעדיף להיות מספיק ענווים להודות שאנחנו, בתור אנשים פשוטים, איננו יכולים ליטול חלק ממנהג זו, לפחות השנה.

וכך מסכם הרב אליעזר מלמד בפניני הלכה:

“מכל מקום אין חובה לקיים מנהג זה, ומי שקשה לו להישאר ער ולעסוק בתורה כל הלילה, רשאי לישון. ויש מגדולי הרבנים שהעדיפו לישון בליל חג השבועות, כי שיערו בעצמם שאם יישארו ערים כל הלילה, לא יוכלו לכוון כראוי בתפילת שחרית ומוסף, או שלא יוכלו ללמוד בלילה בערנות מספקת, או שיאלצו לעסוק בהשלמת שעות שינה עד שהדבר יגרום לביטול תורה, או שלא יוכלו לשמוח כראוי בחג בהיותם עייפים.”^[9]

כמו כן, אחד מנכדיו של הרב אלישיב מספר שהרב חישב שאם ילמד על הלילה יחסר לו מסדר לימודו כרבע שעה, ולכן העדיף לישון בליל שבועות ולהמשיך את סדר לימודו הרגיל. חשוב לציין שיש חולקים ואומרים שהסגולה של התיקון עדיף מלימוד מעמיק, אך לא נתקלתי בשיטה המעדיפה אותו מעל שמחת יום טוב ותפילה בכוונה. ובאמת מצמרר לראות אנשים שהיו ערים כל הלילה כדי להאדיר את התורה מנמנמים בזמן קריאת התורה בשחרית.

מסקנות עד כאן

ולכן, אם ממילא אתה לא מרגיש שאתה לומד טוב באותו לילה, או שהתפילה בנץ עם פחות כוונה, גם בלי השיקול של אשתך הייתי ממליצה לך לישון כרגיל וללמוד למחרת. ואם אתה בכל זאת רוצה ללמוד ואז לישון, או שאתה מקפיד ללמוד דווקא את התיקון המיוחד לליל שבועות, אפשר לנהוג כפי דברי הרב מרדכי אליהו “מי שאינו יכול להיות ער כל הלילה, לפחות ילמדו את התנ”ך המסודר בספרי התיקון, וכן קטע מהמדרש וקטע מהזוהר. מעט מתרי”ג מצות”.^[10]

מצוות שמחת יום טוב

אך גם אם אתה מצליח ללמוד כראוי בליל שבועות ולהתפלל בנץ עם כוונה, בכל זאת צריך להחשיב את ההשפעה על שמחת יום טוב, שלך ושל בני ביתך. אולי בחור ישיבה יכול ללמוד כל הלילה מבלי לגרוע משמחת משפחתו, ולכן אדם רווק רשאי לחשב רק את ההשפעה הישירה על קיום המצוות שלו. אך כל אדם, גבר או אישה, החי עם בני משפחה ומחוייב לדאוג לצרכיהם, חייב לבחון את מנהג תיקון ליל במבט על התמונה הרחבה.

בשאלתך הזכרת שהלימוד שלך משפיעה לרעה על השינה של אישתך. תיקון ליל שבועות גם יכול להשפיע על האווירה בבית בערב חג או בחג עצמו, וגם על הנטל של אחרים במשפחה – ההכנות של הבית והאוכל, שמירה על ילדים, האווירה בסעודות, ועוד ועוד. אנחנו מכירים את הקשיים שיכולים להיווצר בעקבות חוסר שינה – קשיים הנובעים ממצב רוח שלילי, עייפות, וחוסר סבלנות – הן ביחס לכוחות שהאדם משקיע בבני ביתו – פיזית ונפשית. ולכן חשוב לדאוג שהתיקון אינו מזיק לבני משפחתך.

ההתחשבות בבני משפחה הוא כמובן מטעם שלום בית וערבות הדדית. ואף אם נחליט ששיקולים אלו אינם מספיק חזקים לדחות את מנהג תיקון ליל שבועות, עוד לא חישבנו את הנזק שתיקון ליל יכול לגרום לקיום מצוות שמחת החג. התורה מצווה אותנו לשמוח בחג השבועות דווקא עם בני משפחתינו:

וְשָׂמַחְתָּ֞ לִפְנֵ֣י  ה’ אֱלֹק֗יךָ אַתָּ֨ה וּבִנְךָ֣ וּבִתֶּ֘ךָ֮ וְעַבְדְּךָ֣ וַאֲמָתֶ֒ךָ֒ וְהַלֵּוִי֙ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֔יךָ וְהַגֵּ֛ר וְהַיָּת֥וֹם וְהָאַלְמָנָ֖ה אֲשֶׁ֣ר בְּקִרְבֶּ֑ךָ…׃^[11]

וכפי שרש”י מפרש: “לוי גר יתום ואלמנה. אַרְבָּעָה שֶׁלִּי כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה שֶׁלְּךָ – בנך ובתך ועבדך ואמתך, אִם אַתָּה מְשַׂמֵּחַ אֶת שֶׁלִּי אֲנִי מְשַׂמֵּחַ אֶת שֶׁלְּךָ”.^[12] אפשר לזהות כאן הנחה שעוד לפני גמילות החסדים ברגל, האדם מחוייב לשמח את בני משפחתו.

חלק מהחכמים מפרשים את המצוה של שמחת יום טוב דווקא כמצווה לשמוח “לפני ה'” בעלות ושלמים. אך מסתבר שבכל זאת יש מצווה של שמחה בחג, גם בהעידר קרבן שלמים, כפי שציינו חז”ל:

“תָּנוּ רַבָּנַן: חַיָּיב אָדָם לְשַׂמֵּחַ בָּנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ בָּרֶגֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ״. בַּמֶּה מְשַׂמְּחָם — בְּיַיִן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֲנָשִׁים בָּרָאוּי לָהֶם, וְנָשִׁים בָּרָאוּי לָהֶן. אֲנָשִׁים בָּרָאוּי לָהֶם — בְּיַיִן. וְנָשִׁים בְּמַאי? תָּנֵי רַב יוֹסֵף: בְּבָבֶל — בְּבִגְדֵי צִבְעוֹנִין, בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל — בְּבִגְדֵי פִּשְׁתָּן מְגוֹהָצִין”.^[13]

יש דעת מיעוט שהפן הזה של השמחה הוא מצווה מדרבנן, אך הרמב”ם מונה אותו כחלק מהמצווה דאורייתא:

“גם כן לשמוח בם במיני שמחה ומזה לאכול בשר ולשתות יין וללבוש בגדים חדשים ולחלק מיני פירות ומיני מתיקה לקטנים ולנשים”. ^[14]

וכן הוא פוסק במשנה תורה:

“וְחַיָּב אָדָם לִהְיוֹת בָּהֶן שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב הוּא וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּבְנֵי בֵּיתוֹ וְכָל הַנִּלְוִים עָלָיו שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז יד) “וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ” וְגוֹ’. אַף עַל פִּי שֶׁהַשִּׂמְחָה הָאֲמוּרָה כָּאן הִיא קָרְבַּן שְׁלָמִים כְּמוֹ שֶׁאָנוּ מְבָאֲרִין בְּהִלְכוֹת חֲגִיגָה יֵשׁ בִּכְלַל אוֹתָהּ שִׂמְחָה לִשְׂמֹחַ הוּא וּבָנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ כָּל אֶחָד כָּרָאוּי לוֹ”.^[15]

מסתבר שלאיש יש מצווה מיוחדת לשמח את בני משפחתו, ובמיוחד את אישתו. יתר מכן, נראה מדברי אביי בקידושין שאין לאישה מצווה עצמאית של שמחה ברגל, אלא כל המצווה הוא של האיש שמחוייב לשמח את אישתו.^[16] אם כך, אין מקום לטעון שכל אחד מבני המשפחה מחוייבים לדאוג קודם לשמחת החג האישית של עצמם, או שאין לצפות מגבר להפסיד תיקון ליל שבועות כדי לשמח את בני משפחתו. להיפך – נראה שגבר חייב לדאוג ששמחתו אינו מוריד משמחת אישתו ובני ביתו.

אך, אפשר לטעון שהמקורות המחייבים את האיש בשמחת בני משפחתו מדברים על שמחה מתוך הנאה בחפצים פיזיים, וחיוב הגבר מסתכם בתרומתו הכספית, מכיוון שבאותם ימים לא היה לאישה ולילדים כספים אישייים. ובכל זאת, נראה שיש כאן עניין עקרוני, אולי מתוך חשש שגברים יתרכזו בצד הרוחני של שמחת החג ויניחו את הצד החברתי. הגמרא דנה בקושי לאזן בין השתיים, וחז”ל הביאו מחלוקת האם יום טוב הוא כולו לה’ או חציו לה’ וחציו לאדם. האם ביום טוב עלינו להתרכז רק ברוחניות או שיש לשלב אותו עם היבטים גופניים וחברתיים. בין ר’ אליעזר הפוסק שאדם חייב לבחור קין להקדיש את יו”ט כולו לקב”ה או כולו לשמחת קריסו – “אין לו לאדם ביום טוב אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה” ובין ר’ יהושע האומר ” חלקהו חציו לאכילה ושתיה וחציו לבית המדרש”.^[17] וכלל בידינו שבמחלוקת ר’ אליעזר ור’ יהושע פוסקים כר’ אליעזר. וכך פוסק הרמב”ם:

“אַף עַל פִּי שֶׁאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה בַּמּוֹעֲדוֹת בִּכְלַל מִצְוַת עֲשֵׂה. לֹא יִהְיֶה אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ. אֶלָּא כָּךְ הִיא הַדָּת. בַּבֹּקֶר מַשְׁכִּימִין כָּל הָעָם לְבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּלְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וּמִתְפַּלְּלִין וְקוֹרִין בַּתּוֹרָה בְּעִנְיַן הַיּוֹם וְחוֹזְרִין לְבָתֵּיהֶם וְאוֹכְלִין. וְהוֹלְכִין לְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת קוֹרִין וְשׁוֹנִין עַד חֲצִי הַיּוֹם. וְאַחַר חֲצוֹת הַיּוֹם מִתְפַּלְּלִין תְּפִלַּת הַמִּנְחָה וְחוֹזְרִין לְבָתֵּיהֶן לֶאֱכל וְלִשְׁתּוֹת שְׁאָר הַיּוֹם עַד הַלַּיְלָה:”^[18]

ולאור דברים אלו מסתבר שאם עקב תיקון ליל שבועות האדם אינו פנוי לשמח את בני ביתו או להינות איתם בסעודות החג, אז לא קיים את מצוות “ושמחת בחגך”.

מה לעשות אם השמחה של אחד מבני המשפחה מוריד משמחת השני?

לפי הרב י”ד סולובייצ’יק מצוות השמחה מדאורייתא הוא שמחה בלב, בשיכולה להתבטא בצורות שונות, כל אחד בצורה שמתאימה לו או לה:

“שהמצב הנפשי של האדם ברגל הוא עיקר מצות שמחה, אלא שהתורה ציותה איך לקיים שמחה שבלב וקבעה מסמרות להלכה, כי בזמן הבית, שמחה זו מתגשמת ע”י [=על ידי] אכילת קדשים, ובזמן הזה ע”י [=על ידי] תענוגים שונים…”^[19]

כמובן ששמחה זו אי אפשר לקיימה בלי כוחות, ובלי לישון. וגם קשה לשמוח כשיש מתח בבית. ולכן איני ממליצה לך להתיעץ עם אשתך, שכל אחד ישים לנגד אינו את השמחה של בן הזוג, בלי לוותר על מה שחיוני להם לשמוח. כפי שהזכרנו, אם ברור לך שתוכל לדקדק יותר בכוונת התפילה, בלימוד תורה, ובשמחת בני משפחתך אם תישן בליל שבועות – ברור שזה הבחירה שמתאימה לך בשלב הזה של החיים.

אך אם הלימוד באותו לילה או התפילה בנץ אינו מוריד מקיום המצוות שלך ואף מרומם אותך – אז כדאי לך לשבת עם אישתך ולנסות למצוא איזון. אולי היא יכולה להזמין בת משפחה או אורחת שיכולה לישון אצלכם, כך שתוכל לצאת והיא תוכל לישון? אולי יש מקום בבניין או בחצר שמועיל לך ללמוד ולה לישון? אולי תוכלו לפצל את הלילה איכשהו? או אולי אם אתה מטפל בילדים, בהכנות, ובבית בערב חג ובחג עצמו כדי לאפשר לה לישון יותר בשעות היום הדבר יכול להפחית מהנזק של נידוד שינה בלילה?