תמונות של רבנים במקוואות נשים הרבנית שורלה רוזן

בניסיון להתחקות אחר הסיבות שהביאו לתלייה של תמונות הרבנים במקוואות הנשים יש לתור אחר עדויות למעשים דומים אצל חכמינו.

בתשובה לשאלתו של רב פפא במה התייחדו דורות ראשונים שהתרחשו עבורם ניסים, עונה אביי כי הם מסרו נפשם על קדושת ה’. אחד הסיפורים המובאים כדוגמא למסירות נפש זו הוא רבי יוחנן שהיה ידוע ביופיו, יושב על פתחי המקוואות כך שנשים העולות מהטבילה יסתכלו בו ויזכו לילדים יפים. לשאלתם של חכמים האם אין הוא מתיירא מעין הרע עונה רבי יוחנן כי הוא מזרעו של יוסף הצדיק שלא שלטת בו עין הרע (ברכות כ עמוד א).

ננסה לענות על כמה מהתמיהות העולות מסיפור זה: מדוע ישיבה על פתחי המקוואות נחשבת קידוש שם שמים? ומדוע החשש מפני עין הרע הוא זה שמטריד את חכמים ולא החשש מיצר הרע? את רב גידל שהיה יושב על פתחי המקוואות של הנשים בבואן למקווה כדי ללמדן הלכות טבילה אכן שאלו על החשש מיצר הרע, אך את רבי יוחנן שואלים רק על החשש שייפגם יופיו עקב עין הרע..(שם).

נראה כי עקב הישיבה על פתחי המקוואות, מסתכנים רב גידל ורבי יוחנן בסיכון שמם הטוב ובירידת קרנם כתלמידי חכמים יראי שמים. אך היות והם יודעים את אופי וטבע מניעיהם ואת טהרת כוונותיהם, הם מוכנים לקחת את הסיכון כדי לדאוג לכשרות הטבילה ולילדי ישראל העתידיים. על זה מצביעה הגמרא כמעשה של קידוש שם שמים – גם אם לעיתים נראה כי מעשה שנעשה אינו ראוי ויכול להתפרש בדיוק הפוך מכוונת המבצע, כל עוד המטרה והמניע טהורים הם, יש מקום לעשותו. יחד עם זאת חשוב להדגיש שבכך נתייחדו חכמים מדורות ראשונים ואופי מעשים מסוג זה לא המשיך לדורות הבאים. אדרבה, הגמרא בפסחים (קיא עמוד א) מזהירה מפני מי שמסתובבים בקרבת המקווה ומפגישה באשה העולה מטבילתה. על גברים להימנע מללכת בקרב מקוואות הנשים עם רדת החשיכה.

ראינו אם כן, עדות ראשונה לחשיבות שראה רבי יוחנן לאדם הראשון שרואות נשים העולות מהטבילה. אמנם רבי יוחנן דאג ליופיים של ילדי ישראל; אך האם יש מקום להרחיב זאת לתמונות של תלמידי חכמים באופן כללי? כמו כן, האם יש ערך לתמונה ללא ראייה של תלמידי החכמים במציאות?

יש להניח שהנשים הטובלות בזמנו של רבי יוחנן הכירו אותו ואת פעלו והמשמעות של דמות דיוקנו הייתה רחבה הרבה יותר  – רבי יוחנן הוא גדול חכמי ארץ ישראל בעלי המסורה. ראש המתיבתא. המשמעות של דמותו אינה מסתכמת רק ביפי פניו. אכן במדרש הגרסה לסיפור זה מוסיפה את עובדת היותו חכם בתורה לסיבה שבגינה ישב על פתחי המקווה (שכל טוב בראשית פרשת ויצא פרק ל סימן לט)

החשיבות של מי, או מה רואה האשה העולה מטבילתה נידונה בקרב ראשוני אשכנז.

ספר הרוקח בהלכות נדה (סימן שיח) מתרץ כי הסיבה שרבי יוחנן ישב על פתחי מקוואות הייתה כדי למנוע מפגש של הנשים בדבר טמא. דהיינו: היסוד העיקרי היה למנוע מפגש עם דבר טמא ולאו דווקא מפאת היותו יפה תואר על אף שזוהי הסיבה המוזכרת בגמרא.

בשערי דורא אף מוסיף כי במקרה שפגעה בדבר טמא, צריכה האשה לטבול בשנית ועל כן נהגו שהאשה הולכת לטבול עם אשה נוספת כדי שתהיה חברתה הדבר הראשון בו היא פוגשת בעלותה מטבילתה. גם השערי דורא מביא כי הסיבה לישיבתו של רבי יוחנן על פתח המקוואות הייתה כדי למנוע מפגש עם דבר טמא (שערי דורא נדה סימן כג, וכן בכלבו סימן קמה).

לשאלה שהופנתה למהרי”ל האם צריכה אשה לחזור ולטבול אחרי שראתה דבר טמא, משיב המהרי”ל כי היות והמנהג הוא ללכת לטבילה יחד עם אשה נוספת, מן הסתם ראתה אותה מיד בעלותה מהמקווה ואין חשש בראיית דבר טמא אם זה אינו הדבר הראשון ששמה עליו את עיניה בתום הטבילה (לקוטי מהרי”ל מנהגים הלכות נדה עמוד תקצה).

עד כאן ראינו כי יש חשיבות רבה שלא לפגוש בדבר טמא בעלייה מן הטבילה היות והדבר עלול להעלות מחשבות רעות (לבוש, יו”ד סימן קצח סעיף מח) משום ש”העיקר הוא הפגישה הראשונה דהמחשבה פועלת אז” (ערוך השולחן יו”ד סימן קצח סעיף צא).

אך אם נחזור לסיבה המובאת בגמרא מפי רבי יוחנן, כי יש חשיבות בראיית תלמידי חכמים, האם נכון הדבר גם בנוגע לתמונות התלויות על הקיר של המקווה?

המהרש”א בפירושו על האיסור להסתכל בצלם דמות אדם רשע מבאר מהי ההשפעה של התבוננות הן בדבר טומאה הן בדבר טהרה: “ועל פי חכמי המקובלים כי הכרת פניהם ענתה בם שיש בצלם דמות מראה אדם צורה רוחנית לטוב או לרע כפי מעשיו לצד הטהרה או לצד הטומאה ואסור להסתכל לצד הטומאה..” (חידושי אגדות מסכת מגילה דף כח עמוד א)