תשובה בין אדם לחבירו כשאינו יודע במי פגע הרבנית חניטל אופן
תשרי תשפ"ד
נושאים : יום הכיפורים , שאלה ,
שאלה
יצאתי מחניה ובטעות שרטתי רכב אחר. רציתי לכתוב פתק עם שמי והרכב נסע. אינני יודעת כיצד אתקן ואזכה לתשובה שהרי ידוע ש”עברות שבין אדם לחברו אין יוה”כ מכפר עד שירצה את חברו”. האם יש לי דרך בכל זאת של תשובה?
הערת המשיבה: שאלה זו יכולה להשאל במצבים שונים, כגון מי שחטא בנעוריו ורוצה לעשות תשובה כשהוא בוגר, אנשים העוסקים בצרכי רבים, ואינם יודעים כאשר מעלו למי וכיצד להשיב…
יצאתי מחניה ובטעות שרטתי רכב אחר. רציתי לכתוב פתק עם שמי והרכב נסע. אינני יודעת כיצד אתקן ואזכה לתשובה שהרי ידוע ש”עברות שבין אדם לחברו אין יוה”כ מכפר עד שירצה את חברו”. האם יש לי דרך בכל זאת של תשובה?
הערת המשיבה: שאלה זו יכולה להשאל במצבים שונים, כגון מי שחטא בנעוריו ורוצה לעשות תשובה כשהוא בוגר, אנשים העוסקים בצרכי רבים, ואינם יודעים כאשר מעלו למי וכיצד להשיב…
תשובה
לע”נ בני אהובי הלל נחמיה שנפל על קידוש ה’ בכ”ז אב תשפ”ג, בעת מילוי תפקידו באימונים ביחידת יהל”ם. הלל היה מתלמידיו של אהרן “אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה”. קשוב ומאיר פניו לכל אדם.
תשובה על עברות שבין אדם לחברו
אכן הדיוק שלך בשאלה מעלה תהיה שאיננה קלה. המשנה במסכת יומא מחלקת בין עברות שבין אדם למקום שרק עליהן יוה”כ מכפר, לעומת “עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה חברו”.[1] ר’ אלעזר בן עזריה דורש זאת מן הפסוק: “מכל חטאתיכם לפני ה’ תטהרו”, שהכפרה הינה רק על מה שחטאו לפני ה’.[2]
וכך פוסק הרמב”ם בהלכות תשובה, ומפרט דוגמאות לעברות שבין אדם לחברו: “כגון החובל את חבירו או המקלל חבירו או גוזלו וכיוצא בהן אינו נמחל לו לעולם עד שיתן לחבירו מה שהוא חייב לו וירצהו, אף על פי שהחזיר לו ממון שהוא חייב לו צריך לרצותו ולשאול ממנו שימחול לו”.[3]
לפי הרא”ש צריך אדם לפייס את חברו לפני יום כיפורים, והוא מביא עדויות מהתלמוד שכך נהגו אמוראים רבים לפני כניסת היום.[4] הוא מגדיש את חשיבות הפיוס והמחילה, “כדי שיהא לב כל ישראל שלם כל אחד עם חבירו ולא יהיה לשטן מקום לקטרג עליהם,” שכן מובא בפרקי דר’ אליעזר כשסמאל לא מוצא חטא בישראל ביום הכפורים אין לו יכולת לקטרג והוא מוסיף “מה מלאכי השרת – שימת שלום ביניהם, אף ישראל ביום הכפורים כן”. וכן מוסכם בכל ספרי הפסיקה עד הטור והשו”ע.[5]
כשאין יודעים למי להשיב
לאור ההבנה שאין כפרה ללא פיצוי ומחילה מאדם, עולה שאלה נוקבת, כיצד ייתכן שלכאורה אין דרך לתקן מעשים שנעשו, והרי אפילו לרשעים הגמורים ביותר הקב”ה חותר להם חתירה מתחת כסא הכבוד ואינו נועל דלת בפניהם.[6]
את אותה שאלה אנו מוצאים בהקשר מצומצם בתוספתא ובברייתות שבתלמודים לגבי רועי צאן, גבאים ומוכסים (אוספי מיסים).[7] שלושת התפקידים הללו מזמנים לבעליהם כישלונות בענייני ממון, והאנשים הללו מוחזקים כחשודים על הגזל.[8] הצאן לעיתים רבות אוכל בשדות זרים, הגבאים והמוכסים עוסקים בכספי ציבור ויכולים לפי שרירות לבם לקחת כסף מאנשים שלא כדין. הברייתות קובעות ש”תשובתן קשה”.
התוספתא מסיימת, שאת הכסף הגזול יש להשיב ל”מוכרין” – כלומר למי שיודעים שהוא נגזל, והכסף שאין יודעים ממי הוא נגזל: “עושין בהן צרכי רבים”. בגמרא רב חסדא קובע שצרכי רבים הכוונה ל”בורות שיחין ומערות”.
רש”י והסמ”ע עונים לשאלה מקדימה.[9] הרי כאשר אדם משיב את הגזלה לצרכי רבים, אין בזה פיצוי כלפי הנגזל. לכן הם מפרשים שרב חסדא מיישם את הפיצוי בתחומים שבהם כולם נהנים, שכן בבורות, שיחין ומערות ממלאים מים עבור הרבים, כך שגם הנגזלים יהנו מהפיצוי. והפני משה מסכם וכותב ש”תשובתן קשה” משום שאין לכאורה דרך להשיב את גזלה, ותקנתם בכך שיעשו בגזלה צרכי הרבים.
על פניו אנשים מהסוג המוזכר בברייתא הינם ידועים כגזלנים. במהלך הסוגיה מביאים שבימי רבי תוקנה מה שנקרא “תקנת השבים” – שאם גזלן מנסה להחזיר הגזלה אין מקבלים ממנו, על מנת שלא תימנע מהם דרך תשובה. הרא”ש מדייק שתקנת השבים חלה רק על מי שמוחזק כגנב, בא לחזור בתשובה על דעת עצמו, ורק כאשר אין הגזלה קיימת בעינה.[10] הטור בחושן משפט איננו מזכיר כלל את החלוקה בדבר השאלה האם הגזלה קיימת.[11] הב”ח מעמיד שמדובר גם במי שאיננו “גזלן מובהק”, שאז מוטל עליו להשיב גם כאשר אין הגזלה קיימת. וכן פוסק השו”ע.[12]
תשובתן קשה
הברייתא קובעת שאנשים המוחזקים כגזלנים – “תשובתן קשה”. קביעה זו מביעה שבעצם דרך התשובה במצבים הנ”ל איננה פשוטה ואולי אף איננה מושלמת. רש”י מפרש שהקושי נובע מכך שאין יודעים למי להחזיר. יוצא מדבריו שבעצם תשובתם איננה שלמה. היד דוד מדייק שאמנם הנגזלים יכולים להנות מהתיקון בצרכי הרבים, אך עדיין אין הגזלה מושבת אליהם, ואין הם נהנים ממנה ישירות.[13]
רבי תיקן שהגזלנים לא ישיבו את הגזלה, כדי שלא ימנעו מלעשות תשובה. הפתרון המובא בברייתא, להחזיר למכירין ולתקן צרכי רבים כשלא מכירין, לכאורה סותר תקנה זו. הגמרא מתרצת שהברייתא נאמרה לפני התקנה. תירוץ נוסף הוא שמדובר מפורש ב”מכירים”, שיודע ממי גזל, וכפי שהרא”ש מדייק שהגזלה בידו. אולם ראינו שהטור והשו”ע אינם דורשים שהגזלה תהיה בידו.
שו”ת לבושי מרדכי מעמיד שבעקבות תקנת רבי מדיני שמים אין צריך להשיב את הגזלה, ומספיק מה שמתחרט בליבו.[14] אולם פוסקים כברייתא, ולא כרבי. היד דוד מבאר שמשום שיש כאן תיקון הנתון בידי דיני אדם לא ניתן רק לכפר ע”י דיני שמים. וכך מחלק ה’אתוון דאורייתא’ בין אונס כלפי שמיא (דיני שמים), שפוטר מתיקון, ובין אונס בדינים שבין אדם לחברו, אשר במהותן דורשות תיקון במציאות, שהרי נחסר לאדם אחר, או שהוא פגוע וכו’.[15] ומשום שחייב לפצות את האחר על הפגיעה “תשובתן קשה”.
ערוך השולחן מסביר את קושי התשובה בגוזל את הרבים כשאין יודעים למי להשיב – מכיוון שהנגזל אינו מודע לגזלה ולכן אין דרך למחול לגזלן. ואין תשובה בלי מחילה. ולכן הפתרון הוא שיעשה תיקוני רבים – שאז “הבא לטהר מסייעין אותו מן השמים” והקב”ה יסבב שהנגזלים או יורשיהם ייהנו בהתאם למה שנגזל מהם וימחלו לגזלן. וכן מובא בפירוש לתלמוד הירושלמי “ידיד נפש”: “וה’ ברחמיו ימחל להם”.[16]
מחילה ממי שאיננו בין החיים
בתלמוד הבבלי מסכת יומא מובא שמי שפגע בחבירו ולא הספיק לפייסו עד שהנפגע נפטר יביא עשרה בני אדם על קברו ויאמר: “חטאתי לה’ אלהי ישראל ולפלוני שחבלתי בו”. וכן נפסק בשו”ע[17].
מכאן ניתן להסיק שקיימת יכולת לכפר ולבקש מחילה על אף שלכאורה אין בידי הנפגע למחול ולהתפייס ולקבל את הגזלה.
עשיית צרכי הרבים וצדקה
הים של שלמה מדייק שהתיקון איננו מחויב להיות בבורות שיחין ומערות, אלא בכל מה שיש בו תיקון עבור צרכי הרבים.[18] נשאלת השאלה האם ישנן עוד דרכים לתקן עבור הרבים שלא בעשיית צרכי ציבור. החשוקי חמד נשאל האם ניתן להמיר את ההתעסקות בצרכי הרבים במתן צדקה.[19] הוא מביא מהתלמוד הבבלי מסכת בבא בתרא שלדייני אותה עיר אסור לדון את מי שנתן צדקה, שהרי יש להם הנאה ממנו.[20] מכאן מסיק בשו”ת אור שמח שיש לאנשי העיר הנאה מן הצדקה.[21] אמנם כיום רוב גופי הצדקה אינם קהילתיים ואין קשר ישיר בין נתינת צדקה ובין חסרון הכיס של אנשי הקהילה.
חובת המחילה
לפי הרמב”ם, כף החיים, ומשנה ברורה חובה על כל אדם למחול בלב שלם לכל מי שפגע בו. ואפילו אם הפגיעה או הנזק הנם גדולים, חובה למחול בלב שלם. אך כולם מזכירין את חובה זאת דווקא במידה שהפוגע מבקש מחילה.[22] מה אם אינו מבקש?
בספרו חיי אדם כתב הרב אברהם דנציג את תפילת זכה, הנאמרת לפני יוה”כ. מי שמתפלל תפילה זו אומר: “והנני מוחל במחילה גמורה לכל מי שחטא נגדי”. כאן הדבר אינו תלוי בבקשת מחילה, על כל אדם למחול לכל מי שחטא כנגדו. וכן מביא החפץ חיים תפילה ארוכה אשר התוכן שלה משלב קבלה של מחילה גמורה עבור כל מי שחטא ופגע בנו.[23] וכן אומרים כל לילה בוידוי שלפני קריאת שמע שעל המיטה. “רבונו של עולם, הריני מוחל לכל מי שהכעיס או שחטא כנגדי. בין בגופי, בין בממוני, בין בכל אשר לי…”.
הלכה למעשה
כאשר אדם פגע בחברו בממון ואין בידו אפשרות להשיב ולפצות על הנזק, הרי לפי פשט ההלכה עליו לתקן משהו עבור “צרכי הרבים” בסכום הגזלה או הפיצויים שהיה עליו לשלם לנפגע, משום שבדרך זו מן הסתם הוא יפצה גם את אותו. כיום כאשר הקהילות הנן ניידות, וייתכן שמי שפגעתי בו גר בכלל במקום אחר, ניתן לתקן ע”י נתינת צדקה. לכאורה מצד התשובה עליו לתת את סכום הפיצויים אשר הוא היה נותן לאדם שנפגע. ולהתפלל שצדקה זו תעמוד לזכותו של האדם אשר חובה לפצותו.
חובה עלינו להאמין שאין מציאות שבה אין לאדם דרך לעשות תשובה, ולסמוך על השי”ת שימצא לנו את הדרכים הגלויות והנסתרות שבהן נוכל לתקן ולזכות לתשובה מאהבה שבה זדונות הופכות לזכויות[24].
האמונה בתשובה
בתלמוד הירושלמי מעלים שאלה בדבר הסתירה בפסוק בתהילים “טוב וישר ה’ על כן יורה חטאים בדרך”.[25] הרי בהנחה שהשי”ת הינו נוהג במידת הישרות אין מקום לתשובה. אולם הסוגיה מסתיימת במסקנה: “שאלו לקודשא בריך הוא: חוטא מהו עונשו? אמר להן: יעשו תשובה ויתכפר לו. היינו דכתיב ‘על כן יורה חטאים בדרך’ יורה לחטאים דרך לעשות תשובה”.
בפרקי אבות מובא שישנם חטאים אשר על פניו לכאורה אפילו אין לאדם עליהם תשובה כגון מי שמחטיא את הרבים, ובפרק חלק בסנהדרין מביאים רשימה של דמויות אשר אין להן חלק לעוה”ב משום שהחטיאו את הרבים. [26] לעומתם מובאת שם דעתו של ר’ יהודה שהמלך מנשה גדול המחטיאים זכה לעשות תשובה. ובתלמוד הירושלמי מובא מעין דיון בין מלאכי השרת אשר מנסים למנוע קבלת התשובה שלו, ולמרות זאת הקב”ה חתר חתירה מתחת לכסא הכבוד וקיבל את תשובתו.[27]
וכך הראי”ה קוק בספרו אורות התשובה כותב: [28]
“אל יבהל אדם מפני המניעות שיש לו על התשובה. ואפילו אם התשובה קשה לו, מפני דברים שבין אדם לחבירו, ואפילו כשהוא יודע בדעתו שאינו יוצא ידי חובתו, ומתוך איזו רפיונות איננו יכול לתקן את הענינים שבינו לבין חבריו, אל יניח בלבבו שום חלישות דעת הגורמת להקטין יקרת ערכה של התשובה. ואין ספק, שמתוך ההשלמה בכל מה שאין לו מניעות יזכהו השי”ת לתקן בכי טוב גם את כל הדברים שיש לו עליהם מניעות גדולות שא”א לו לנצחן.”
וכן הוא מדגיש בכמה וכמה מקומות שאין להימנע מן התשובה, למרות המניעות: “צריכים לקבל את ההארה הזאת של התשובה בתור תוכן המטהר והמקדש, עד שלא יזוז, מפני העיכובים של אי השלמת התשובה”.[29]
ואין לנו אלא לאחוז באמירתו וברכתו של ר’ עקיבא אשר בה מסתיימת מסכת יומא:[30]
“אשריכם ישראל לפני מי אתם מיטהרין מי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנאמר (יחזקאל ל”ו) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם ואומר (ירמיה י”ז) מקוה ישראל ה’ מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל.”
הערות שוליים
[1] מסכת יומא פרק ח משנה ט
[2] ויקרא פרק טז פס’ ל
[3] פרק ב הלכה ט
[4] פסקי הרא”ש על יומא פרק ח סימן כד. יומא (דף פז ע”ב) גבי רב “דהוה ליה לרבי חנינא מילתא בהדיה אזל גביה תריסר מעלי יומא דכיפורי ולא איפייס”. וכן מובא שם סיפור על רב שהלך לפייס טבח שהיה לו עניין לגביו (שם הסיפור נגמר בצורה טראגית).
[5] אורח חיים סימן תרו. ראבי”ה חלק ב – מסכת יומא סימן תקכח. החינוך מצווה שסד. ספר אור זרוע חלק ב – הלכות יום הכיפורים סימן רעז. ספר כלבו סימן סט ד”ה “עוד זאת”.
[6] תלמוד ירושלמי מסכת סנהדרין פרק י הלכה ב – “והיו מלאכי השרת מסתמין את החלונות שלא תעלה תפילתו של מנשה לפני הקדוש ברוך הוא והיו מלאכי השרת אומרים לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם אדם שעבד ע”ז והעמיד צלם בהיכל אתה מקבלו בתשובה אמר להן אם איני מקבלו בתשובה הרי אני נועל את הדלת בפני כל בעלי תשובה. מה עשה לו הקדוש ברוך הוא חתר לו חתירה מתחת כסא הכבוד שלו ושמע תחינתו הדא היא דכתיב [דברי הימים ב לג יג] ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחינתו וישיבהו”.
[7] תוספתא בבא מציעא (ליברמן) פרק ח הלכה כו; תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף צד ע”ב; תלמוד ירושלמי מסכת בבא מציעא פרק ו הלכה ד.
[8] תלמוד ירושלמי מסכת שבועות פרק ז הלכה ד (סנהדרין פרק ג הלכה ה)
עדותן בטילה
[9] רש”י ד”ה “בורות שיחין ומערות”; סמ”ע סימן שסו ס”ק ה; באר היטב ס”ק ה.
[10] פסקי הרא”ש על בבא קמא פרק ט הלכה ב
[11] חושן משפט סימן שס”ו
[12] סעיף ב.
[13] בבא קמא שם
[14] יורה דעה מהדורא סימן צז
[15] הגר”י ענגיל כלל יג. וכן מדייק בספר שעשועי רעיונים קונטרס דרך חיים כלל א’שישנן מצוות כמו במצוות בין אדם לחברו אשר יש להן “תכלית”, הרי לנגזל ישנו הפסד ממשי וחלק מהמצווה הינו לתקן במעשה את העוות.
[16] חושן משפט סימן שס”ו סעיף ג
[17] סימן תר”ו סעיף ב. משנ”ב ס”ק יד. כה”ח סק”מ
[18] בבא קמא פרק ט סימן ג
[19] מסכת בבא בתרא דף מג ע”א
[20] דף מג ע”א
[21] חלק ב סימן מ”ז. שהרי העניים מקבלים מהנותן, ובכך מקל על הצורך של אנשי העיר להחזיק את העניים. אמנם החשוקי חמד מגביל דרך זו רק כאשר הקהילה מחוייבת לתמוך בעניים.
[22] רמב”ם הל’ תשובה פ”ב ה”י. כה”ח תרו ס”ק כז, כח, לד ומשנ”ב שם ס”ק ח ט.
[23] מחנה ישראל חלק א פרק לט. ומדייקים, שאין מחילה זו מוחקת חובות ממוניות שניתן להוציאן בבית דין. (משנ”ב ס”ק א’) וגם על חובות שכאלו ניתן למחול.
[24] תלמוד בבלי מסכת יומא דף פ”ו ע”ב בשם רייש לקיש
[25] מסכת מכות פרק ב הלכה ו. תהילים מזמור כה פס’ ח.
[26] מסכת אבות פרק ה משנה יח; מסכת סנהדרין פרק י משנה ב.
[27] שם
[28] פרק יג
[29] פרק יז
[30] פרק ח משנה ט
אולי יעניין אותך גם:

קריאת ספרות חול בשבת פוסט הרבנית ד”ר עדינה שטרנברג

שאלה בדבר בישול מאכל סתמי בסיר חלבי (או בשרי) על מנת לאוכלו בארוחה בשרית (או חלבית) שאלה הרבנית חניטל אופן

הסרת תווית מבגד חדש בשבת וביום טוב פודקאסט הרבנית ד”ר עדינה שטרנברג
