תפילת תשלומין לנשים הרבנית חניטל אופן

התשובה מתחלקת לשלושה חלקים. החלק הראשון דן בחיוב נשים בתפילה, השני דן בחיוב תפילת תשלומין למי שהפסיד תפילתו. בחלק השלישי נדון, בעקבות שני החלקים הראשונים, ביחס לחיובן של נשים בתקנות והדינים השייכים לתפילה.

חלק א – חיוב נשים בתפילה

המשנה במסכת ברכות[1] מונה מצוות אשר נשים פטורות מהן: קריאת שמע ותפילין, לעומת מצוות שבהן הן חייבות: תפילה, מזוזה וברכת המזון.

בתלמוד הבבלי[2] מבואר טעם חיוב הנשים בתפילה, וה”הוא-אמינא” (מחשבה שהיתה יכולה לעלות)  לפוטרן:

חייבין בתפלה – דרחמי נינהו. – מהו דתימא: הואיל וכתיב בה ערב ובקר וצהרים, כמצות עשה שהזמן גרמא דמי – קמשמע לן.[3]

ניתן למצוא בפסקת הגמרא שני טיעונים שונים ואף מנוגדים לחיוב נשים בתפילה:

• משום שיש בה ממד של “רחמים”, ולא יעלה על הדעת שנשים אינן חלק ממערכת יחסים שכזו עם הקב”ה.
• זו מצווה שאין הזמן גרמא וממילא אין סיבה לפוטרן.

ברוב כתבי היד מופיע רק הטיעון השני. וכן היא גרסת הרי”ף[4] והרמב”ם[5]. לעומת זאת בתלמוד הירושלמי[6] מופיע רק הטעם הראשון כי חיוב נשים בתפילה נובע מכך שיש בה רחמים. וכן גרס בה”ג[7] וכן נראה גרס רש”י בפירושו[8], וזו לשונו: “דתפלה רחמי היא, ומדרבנן היא, ותקנוה אף לנשים ולחנוך קטנים”[9].

יסוד בראשונים לגרסת הגמרא שלפנינו, המשלבת את שני הטעמים, נמצא בדברי הרא”ש[10].  מדבריו נראה שעיקר טעם החיוב הוא משום שאינה תלויה בזמן, אלא שהייתה הווא אמינא להחשיבה כתלויה בזמן בגלל הפסוק “ערב ובקר וצהרים”, והסברא “דרחמי נינהו” מבטלת הווא אמינא זו”[11].

כדי להבין את שורש המחלוקת יש להבין מהו תוקף חיוב התפילה ומדוע לשיטת הרי”ף והרמב”ם אין היא בגדר מצוות עשה”ג:

נראה שמחלוקת ראשונים זו תלויה במחלוקת ראשונים אחרת בנוגע לעצם חובת התפילה האם היא מדאורייתא או מדרבנן. אמנם חז”ל הם שתקנו את זמני התפילות, אך לפי הרמב”ם בהלכות תפלה[12] עצם החובה להתפלל בכל יום היא חובה מדאורייתא, שנאמר: “ולעבדו בכל לבבכם”, וחז”ל[13] דרשו: “איזה היא עבודה שבלב? זו תפילה”. מכאן פוסק הרמב”ם[14] כי נשים מחויבות בתפילה שכן אין התפילה נחשבת כמצוות עשה שה”ג. מאידך, הרמב”ן[15] חולק וסובר שחיוב התפילה יסודו בתקנת חכמים[16] (ומן התורה אין חובה תמידית להתפלל בכל יום אלא בשעת צרה בלבד), ומכיוון שחכמים תקנו אותה לפי זמנים דינה כמצוות עשה (מדרבנן) שהזמן גרמא, ואלמלא ש”רחמים נינהו” לא היו מתקנים אותה כחובה על נשים.

השו”ע[17] פוסק כרמב”ם והרי”ף שנשים חייבות בתפילה משום שאין זו מצוות עשה שה”ג. המגן אברהם[18] מעמיד את השו”ע לפי שיטת הרמב”ם אשר סובר כי מדאורייתא די בתפילה אחת ביום, בכל זמן שירצה ובכל לשון ונוסח שירצה, וכך מתאים בין מנהג הנשים (גם האשכנזיות) אשר אחר נטילת ידיים אומרות איזו בקשה ביידיש ואינן מתפללות את התפילה המנוסחת.

המשנה ברורה[19] מסכים עם הבנת המג”א כי זו שיטת הרמב”ם, אולם הוא מביא את שיטת הרמב”ן החולקת ומביא שכן שיטת בעל שאגת אריה,[20] ולכן, הוא רואה לנכון להזהיר הנשים שיתפללו שחרית ומנחה ואף יקבלו על עצמן עול מלכות שמים. מכיון שתפילת ערבית להלכה הינה רשות, ורק ישראל קיבלו על עצמן, אין חובה זו חלה על הנשים. ערוך השולחן סובר כי מכיון ש”קבלוה עליהן כתפלת חובה”[21] הרי גם הנשים חייבות בתפילה זו, ולפי הבנתו יש ליישב בדוחק את מנהג הנשים אשר אינן נוהגות להתפלל תפילת ערבית.

נראה שהפסיקה הספרדית נקטה כשיטת הרי”ף והרמב”ם, שנשים חייבות בתפילה משום שאינה תלויה בזמן. לעומת זאת בפסיקה האשכנזית יש שנקטו כשיטת בה”ג ורש”י (והרמב”ן) שעיקר טעם החיוב הוא משום שזו בקשת רחמים.

הרב עובדיה[22] רואה כאן מחלוקת בין הפסיקה הספרדית והאשכנזית. לכן, לאשכנזיות ישנה חובה להתפלל שחרית ומנחה (ולשיטת ערוה”ש אף ערבית), והספרדיות מתחייבות רק בחובת התפילה מדאורייתא (לרמב”ם) אשר היא תפילה אישית שאיננה נכללת בתפילה המנוסחת. עם זאת, הבית יוסף בעצמו מטעים את חובת התפילה על נשים עבדים וקטנים משום “דרחמי נינהו”, בדומה לשיטת רש”י (שכאמור סבור שהתפילה היא כן מצוות עשה שהזמן גמרא), וכן פוסק כף החיים[23] שהנשים חייבות בתפילה המנוסחת. מכל מקום, גם הרב עובדיה[24] סובר שהלכה למעשה על נשים לקבל על עצמן להתפלל לפחות תפילה מנוסחת אחת ביום,[25] שכן, עם ישראל קבל על עצמו להתפלל בדרך התפילה המנוסחת.

מן הצד השני, כפי שראינו מדברי המג”א, גם בקרב הקהילות האשכנזיות נשים לא הקפידו על תפילה מנוסחת וכן מעיד האדמו”ר הזקן בשו”ע הרב[26]. ואכן גם בקרב ראשוני אשכנז אנו מוצאים את מסורת הנוסח הסוברת כי הפטור של נשים מתפילה נובע מכך שחיוב התפילה הינו מדאורייתא ואיננו כלול בגדר של מצוות עשה שהזמן גרמא. כך סובר הסמ”ק[27], ספר האשכול[28] וכן הספר דרך פקודיך לאדמו”ר מדינוב[29] בעל ה”בני יששכר”.

יש מקום להדגיש כי נשות עם ישראל לא  הקפידו על תפילה מנוסחת, ובעיקר בתקופות של גידול ילדים וכו’, ולאור הנ”ל אכן יש להן על מה לסמוך. הספר הליכות בת ישראל,[30] אשר מבין את הקושי בתקופות מסוימות של האישה בקיום תפילה מנוסחת, מורה על חיוב לכל הפחות של תפילה קצרה אחת ביום. וכן שמעתי להלכה בשם הגרש”ז אויערבך שענה לנשים שכל אחת תנהג להלכה כפי שאמא שלה נהגה.

תפילת תשלומין

בתלמוד הבבלי מסכת ברכות[31] על המשנה אשר דנה בזמני התפילות מובאת שמועה בשם ר’ יוחנן:

“טעה ולא התפלל ערבית – מתפלל בשחרית שתים, שחרית – מתפלל במנחה שתים!”. מכאן שאדם שהפסיד תפילה חייב להתפלל “תמורתה” תפילת תשלומין. הגמרא דנה מהו סדר התפילות, איזו תפילה משלימה לאיזו תפילה. האם דין תשלומין הינו כסדר הקורבנות, ואז במידה והפסיד קרבן תמיד במנחה אין לכך תשלומין שכן “עבר יומו בטל קרבנו”, או שמא התפילה הינה רחמים ואז אין משמעות למסגרת היום הרשמית וניתן להשלים בערבית של היום הבא. הרי”ף[32] מביא רק את הסברה של רחמים ושולל את השיוך לקרבנות, וכן פוסקים הרמב”ם[33] והשו”ע[34]. תוס’[35] מחלקים בין תפילת מוסף ותפילות היום-יום. לתפילת מוסף אין תשלומין שכן “עבר זמנו בטל קורבנו” (ותפילת מוסף בודאי נתקן כנגד קרבן), אולם שאר התפילות הן בגדר של “ולואי ויתפלל אדם כל היום כולו”, ולכן ניתן להשלימן בכל זמן שהוא.  הגמרא מדגישה כי דין תשלומין חל רק במקרה של שגג או נאנס, אולם אין תשלומין במקרה שהזיד ולא התפלל, ועל כך נאמר[36]: “מעוות לא יוכל לתקון”. וכן פוסקים הרמב”ם והשו”ע.[37]

מעבר לתפילת התשלומין ישנו מצב שבו אדם מתפלל תפילת נדבה[38]. כשם שניתן להביא לבית המקדש קרבן נדבה. במקרה שכבר התפלל ומצא ציבור שמתפללים במניין, או במקרה שיש בו רצון להתפלל תפילה מנוסחת נוספת. תפילה שכזו מתאפשרת רק אם יש בה “חידוש”. חידוש הכוונה לתוספת כוונה מיוחדת באחת הברכות, כגון חולה אשר התוודע  לחוליו וכד’.

בהקשר של תפילת תשלומין, ראשונים רבים פסקו כי כאשר ישנו מקרה שהפסיד שתי תפילות, הרי תפילת תשלומין חלה רק על התפילה האחרונה שהפסיד (הרי”ף, הרמב”ם[39], הרא”ש[40], רשב”א בחידושיו[41], התוס’[42] והרשב”ם[43]). [ממילא כך פוסק גם השו”ע[44]. אולם בה”ג[45] סובר כי במקרה ואדם היה אנוס כגון שהיה חולה או היה תפוס בבית האסורין הרי הוא יכול להשלים את כל התפילות שהפסיד. ר’ יונה[46] מביא פסיקת הרי”ף והרמב”ם ומעיר כי קיימת שיטה אחרת. לאור זאת הוא ממליץ שיתפלל את שאר התפילות כתפילת נדבה. ואכן המחבר כותב כי במידה ורוצה למצוא דרך להשלים את שתי התפילות שהפסיד, הרי יתפלל תפילה אחת נוספת לתשלומין ועוד תפילה אחת כתפילת נדבה[47]. לכאורה מתוקף הגדרתה כתפילת נדבה צריךלחדש בה דבר.ברם, המגן אברהם[48] סובר שאין צריך לחדש, שהרי יש כאן תפילה חדשה.

נראה שיש לחלק שבמקרה ושגג, הרי יש כאן פשיעה[ ואין מקום ךתפילת נדבה , לעומת מקרה של אונס כפי שמביא בה”ג ור’ יונה, שבו האדם נאנס, ואז למרות שאין מענה הלכתי של תפילת תשלומין לתפילות שהפסיד באה הטפשרות של תפילת נדבה כמענה לחסרונו. המשנה ברורה[49] כותב בשם הפרי מגדים שטוב שיתנה על התפילה השלישית שאם היא באה כתשלומין הרי היא לתשלומין, ואם היא בתורת נדבה הרי היא תפילת נדבה.

הרא”ש והרשב”א מביאים בשם רב האי גאון כי ניתן להתפלל תפילת נדבה כנגד הפסד תפילה גם במזיד. וכן פסק בשו”ע[50]. משמע מדבריהם שבמקרה כזה הוא איננו צריך לחדש בה דבר. ערוך השולחן[51] תמה על כך משום שאף לשיטת הבה”ג שניתן להשלים כמה תפילות מדין תשלומין, השו”ע דרש שיחדש בה דבר, על אחת כמה וכמה שכשמתפלל תפילת נדבה במקרה שהזיד. מכל מקום, ערוך השולחן[52] מדייק כי כאשר שגג או נאנס הרי הוא מקיים מצווה בתפילת התשלומין, ואילו תפילת נדבה היא לעולם רשות ואיננה בגדר מצווה.

בין מצבי האונס המאפשרים תפילת תשלומין כולל המשנה ברורה[53] גם מקרים בהם היה פטור מן התפילה מן הדין כגון “העוסק במצווה”, ומי שעוסק בצרכי ציבור. אמנם מכיוון שאין הוא חייב בכך, עליו לקבל תפילה זו כתפילת נדבה.

תפילת נדבה לנשים

ראשית כל, צריך לדון מהו הגדר והמהות של תפילת תשלומין. נראה כי תפילת תשלומין הינה מתוקף קנס. תלמידי רבינו יונה כתבו שחובת התשלומין בתפילה הינה קנס. בדיני נזיקין, קנס מוגדר כתשלום שאיננו חופף את הנזק (ה”קרן”) במדויק. [54] על פניו קונסים את מי שחייב ולא קיים את חובתו. ממילא, הדבר תלוי בהכרעה מהי חובת הנשים בתפילה.

הרב עובדיה[55] פוסק כי אשה אשר קבלה על עצמה להתפלל באופן קבוע, הרי חל עליה חובת תשלומין במקרה שהפסידה תפילה בשוגג. בנוסף לכך, במקרה שהיא מתפללת שחרית ואיננה נוהגת להתפלל תפילת מנחה כדוגמא, הרי לשם חובת התשלומין עליה להתפלל פעמיים תפילת מנחה: האחת כחובה (למרות שהיא מראש לא מחויבת בה ולא התחייבה בה), והשניה כתשלומין. וכך לפי פסיקה זו על האשה שהפסידה מנחה להתפלל שתי תפילות ערבית מתוקף תשלומין. האחת כחובה ועל בסיס תפילה זו תוספת של תפילת תשלומין. ר’ יונה[56] מביא בשם ר’ יצחק כי תפילת ערבית, על אף שאיננה מוגדרת כחובה פורמלית, עדיין נכללת בגדר מצווה ולכן חלים עליה דיני תשלומין. באותו האופן ניתן לראות את החיוב של נשים בתפילה. על אף שאינן בגדר של חיוב, עדיין יש להן מצווה, וממילא חלים עליהן כל גדרי התשלומין.

יוצא לפי הרב עובדיה שאדם המקבל על עצמו תפילה כחובה, כפי שישראל קיבלו על עצמם את תפילת ערבית כחובה חלים על תפילה זו דיני תשלומין, וכך ייתכן ויחולו אף על אישה דיני תשלומין על תפילה אשר קבלה על כצמה כחובה.

עם זאת, בנוגע לחיוב נשים בתפילה, נראה שמצטרפות כאן כמה סברות להקל ולא לחייב בתפילת תשלומין.

ראינו כי ראשונים רבים סוברים שנשים אינן נכללות בחיוב התפילה המנוסחת, וכך פסק השו”ע. אמנם נשים רבות קיבלו על עצמן את התפילה המנוסחת כחובה, אך נראה שקבלה זו אינה הופכת את חובתן לכזו המחייבת בקנס כאשר אינן עומדות בקבלתן, משום שכפי שראינו, בפועל, רוב הנשים לא נהגו בכך. על אף שפוסקים אשכנזים רבים ראו את מעמד התפילה לנשים כחובה, הרי ראינו לעיל שהיו פוסקים אשכנזים רבים אשר העמידו את תוקף החיוב מדאורייתא כשיטת הרמב”ם, והעדויות מעלות תמונה כי רב הנשים לא קבלו על עצמן את ההתחייבות בתפילת קבע.

לשם השוואה מכיוון הפוך שבו נשים אינן מחוייבות כלל מדאורייתא יש להביא את מצוות תקיעת שופר, שכל נשות ישראל קיבלו על עצמן לשמוע תקיעת שופר על אף שהן פטורות ממנה. תוקף קבלה כזו מחייב איפה את כל נשות עם ישראל. לעומת זאת, התפילה המנוסחת לא התקבלה בפועל כחובה בקרב רוב נשות עם ישראל.

לכן, נראה שראוי לנהוג כפי שכתב המשנה ברורה בשם הפרי מגדים, שבמקרים שבהם יש ספק האם אדם מתחייב בתפילת תשלומין (כגון שהפסיד כמה תפילות), ראוי להתנות שתפילה זו הרי היא כתפילת נדבה. אין חיוב בקבלת תפילה זו, וניתן להתפלל אותה בכל זמן שירצה. אמנם כף החיים[57] כותב כי כיום אין להתפלל תפילת נדבה, משום שצריך להתכוון בה מתחילתה ועד סופה. אולם, לענ”ד כאשר אשה רוצה להשלים תפילה שהחסירה ראוי יותר שתתפלל אותה כתפילת נדבה, ולא תיכנס לחיובי תפילת תשלומין[58]. אשר דרשות זמן מסויים (התפילה הבאה לאחר זו שהפסידה), ולהתפלל שתי תפילות עמידה אחת אחרי השניה.

בנוסף, כאשר אישה מפסידה תפילה בשל היותה טרודה בטיפול בילדים, יש להשוות זאת לאדם העוסק בצרכי הרבים, שראינו לעיל בשם המשנ”ב שספק אם חייב בתשלומים ולכן ישלימה כתפילת נדבה.

יוצא אפוא שאשה שקבלה על עצמה להתפלל, חובתה בתפילת תשלומין אינה ודאית, ויש מקום לומר שתתפלל רק פעם אחת תפילת נדבה ולא תתפלל פעמיים כתשלומין. ולכן מלכתחילה ראוי לכל אישה המקבלת על עצמה להתפלל באופן קבוע, שתאמר לעצמה שקבלה זו איננה בגדר נדר. וכך אין היא מחויבת לקביעות התפילות ואין היא נכללת בגדרי ההלכה של סדר התפילות, ביטולן והפסדן. אם הפסידה תפילה וברצונה להשלימה, תמיד אפשר להוסיף תפילת נדבה.

שיעלו תפילותינו לרצון לפני אדון כל.