האם מותר להניק ולברך ברכות השחר לפני שנטלתי ידיים? הרבנית חניטל אופן

על רגל אחת

(אמ;לק) בהשכמה משינה צריך ליטול ידיים. לנטילה זו ישנם שני מקורות מהתלמוד הבבלי. האחד מייחס את הנטילה לדרישה לנקיות הנלמדת מהפסוק “ארחץ בנקיון כפי”, שמטרתה ללימוד תורה ותפילה. כפי שנכתב בהמשך הפסוק “ואסובבה את מזבחך ה'”. לעומת זאת המקור השני מייחס נטילה זו להסרת רוח הטומאה, וממילא יש ליטול דווקא ג’ פעמים סמוך ליקיצת בוקר, סמוך מבחינת זמן וסמוך מבחינת מרחב.

הראשונים כולם מייחסים את הנטילה לצורך עיסוק בקדושה, אם מפני נקיות ואם מפני קידוש הידיים לפני עבודת ה’. רק לפי הקבלה יסוד הנטילה הוא כדי להסיר את רוח הטומאה. אך מספר אחרונים, כגון החיד”א, המשנה ברורה, והבן איש חי, מייחסים לכך את יסוד הנטילה.[1] בכל זאת, להלכה מסייג המשנה ברורה שכאשר אין מים ניתן לסמוך על הדרישה לנקיות ידיים בלבד ולנקות בדבר אחר, כגון מגבון, או אפילו מגבת או נייר.

ולכן יש מקום להתיר הנקה וברכות השחר לפני נטילת ידיים של שחרית, ולא לדרוש נטילת ידיים באמצע הלילה.

בעיון

בשולחן ערוך בהלכות השכמת הבוקר נכתב: “ירחץ ידיו ויברך: על נטילת ידים”.[2] נחלקו הראשונים והאחרונים בדבר מעמדה ומשמעותה של חובת נטילה זו.

בתלמוד הבבלי ישנן שתי סוגיות המזכירות את חובת נטילת הידיים. האחת במסכת שבת בה מובאת ברייתא בשם ר’ יהודה כי נטילת ידיים לאחר השינה מועילה יותר מכל תחבושות המרפא שבעולם.[3] שם מוסיפים את הסכנות שיש בנגיעה במקומות שונים בגוף (לפי רש”י דווקא העיניים וחללי הגוף), וחותמים בברייתא בשם ר’ נתן שרוח הרעה השורה על הידיים הינה חופשיה עד שאדם נוטל שלש פעמים.[4] ורש”י מדייק שיטול יפה.

לעומת זאת במסכת ברכות מובאת בשם ר’ יוחנן מעלת נטילת ידיים דווקא לפני התפילה. [5] מובאות שם שתי שמועות בשמו: מי שרוצה לקבל עול מלכות שמים שלמה: “יפנה ויטול ידיו, ויניח תפילין ויקרא קריאת שמע ויתפלל”, וכן מובאת שמועה שמי שנוהג כן: “מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, דכתיב: ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה'”.

השולחן ערוך פוסק כדברי הברייתא במסכת שבת, שאין לגעת במקומות שונים בגוף עד לנטילת ג’ פעמים.[6]

יוצא משתי הסוגיות שישנן שתי משמעויות לנטילה זו.

• ממסכת שבת עולה שטעם הנטילה הוא מפני רוח רעה.
  לרוח רעה יש צורך בדווקא ליטול ג’ פעמים במים נקיים.[7]
• ממסכת ברכות עולה שטעם הנטילה הוא מפני נקיות לצורך עיסוק בעניינים שבקדושה.
  לצורך נקיות מובא בהמשך הסוגיה בברכות שבמידה ואין לו מים ניתן לנקות את הידיים בעפר, בצרור ובקסמית (ענפים).

נטילה משום נקיות או לצורך תפילה ולימוד תורה

הרמב”ם בהלכות תפילה ונשיאת כפיים מתאר את סדר ברכות השחר כך שאדם פוקח את עינו ומיד מברך לפי סדר המאורעות בהשכמת הבוקר (קריאת השכוי, פקיחת העיניים, התלבשות…).[8] עד לברכה האחרונה שלפניה הוא נוטל ידיים. ובהלכות העוסקות בתפילה הוא מביא את החובה ליטול ידיים לפני התפילה.[9] כלומר, מותר לברך ברכות ראשונות עוד לפני נטילת ידיים.

גם הרא”ש מדייק כך במסכת ברכות, על בסיס סדר ברכות השחר המוזכר בגמרא.[10] הוא מבאר שנטילה זו נדרשת משום שידיו של אדם הנן עסקניות ומן הסתם אדם נגע בלילה במקומות המטונפים. ממילא היה צריך לכאורה לברך “על נקיות ידיים”, אולם משום שניקיון הידיים מתבצע מתוך כלי (נטלה), כמו בנטילה לאכילה, קבעו חז”ל לכל נטילות הידיים נוסח אחיד – “על נטילת ידיים”.[11]

אולם, הרשב”א מוכיח שנטילה זו שבהשכמת הבוקר אינה משום נקיון, אלא משום שאדם נולד בבוקר כבריה חדשה, ולכן לפני שיתפלל עליו לקדש את ידיו ככהן המקדש את ידיו מהכיור קודם עבודתו. בין לדעת הרא”ש ובין לדעת הרשב”א חובת נטילת ידיים בברכה חלה לפני תפילת שחרית בלבד, ואין מברכים על הנטילה שלפני תפילת מנחה וערבית.[12]

הרא”ה והמרדכי על מס’ ברכות מחלקים בין מים לנטילת ידים שלפני הסעודה, שתפקידם לטהרת הידיים, שחלים עליהם דינים ותנאים מיוחדים (ראויים לשתיית כלב, כמות, כח גברא וכו’), ובין מים לתפילה שצריכים לשמש רק לנקיות.[13]

נטילה משום טומאה “רוח רעה”

הזוהר מייחס  נטילה זו לרוח הרעה השורה על הידיים בזמן השינה.[14] ולכן יש להקפיד שלא לגעת בעיניים וכו’ וליטול בדווקא בכלי ג’ פעמים על כל יד, ומסיים שמי שאיננו מקפיד כן חייב מיתה.

הב”ח תמה על הבית יוסף שלא הביא את דברי הזוהר, הבאר היטב מתרץ משום שרוב העולם אינם מקפידים בכך ו”מוטב יהו שוגגין ואל יהו מזידין”.[15]

בתלמוד הבבלי מסכת יומא מביאים ברייתא שמותר להאכיל ילדים ביו”כ, ואשה “מדיחה ידה אחת במים”, משום שיבתא. רש”י מפרש שמדובר באותה רוח רעה השורה על הידיים. בתוספות כתוב שמכאן למדים שאף ביו”כ יש ליטול ידיים שחרית, על אף שיש איסור רחיצה, משום הסכנה מפני רוח רעה (כשם שמותר לרחוץ מפני הזוהמה והטיט).[16] הוא מסיים שכיום בארצות אשכנז אין מקפידים על רחיצה זו, “לפי שאין אותה רוח רעה שורה באלו המלכיות כמו שאין נזהרין על הגילוי ועל הזוגות”. כלומר, כשם שאין אנו חוששים לשדים, כך אין אנו חוששים לרוח רעה.[17]

היחס בין הנימוקים

הטור מביא את שתי העמדות בדבר משמעותה של נטילת ידיים. הוא מנסח זאת בלשון של מלכתחילה ובדיעבד.[18] לכתחילה – יש ליטול ג’ פעמים, מתוך כלי, ולברך “על נטילת ידיים”, (ולא לגעת במקומות שונים בגוף לפני הנטילה), ובדיעבד, אם אין לו מים – ניתן לנקות את הידיים בכל מה שמנקה, ומברך “על נקיות ידיים”.[19]

השולחן ערוך איננו מביא את אפשרות ניקיון הידיים ללא מים במקום נטילת שחרית, אלא רק לתפילה, ואף כותב שראוי לכתחילה להקפיד בנטילת ידים של שחרית על כל החומרות שנאמרו בנטילה לסעודה (כמות המים, עד הפרק ובנטלה).[20] אולם הרמ”א משיג עליו שאין להקפיד בכך. בהמשך פוסק המחבר שניתן להשתמש בכל דבר שמנקה לתפילה[21], (בימינו לכאורה גם מגבון), אבל לא לרוח רעה.[22] יוצא שהמחבר פוסק לפי הקבלה, ואילו הרמ”א לפי פשט הבנת הראשונים.

ירידת רוח הטומאה בדורנו

ראינו שהתוספות אינם דוחים את הנימוק של רוח רעה, אלא מסיקים שזאת לא בעיה במקומם ובזמנם ולכן לא מקפידים על נטילה זו. באופן דומה, הרב שטרנבוך בספרו ‘תשובות והנהגות’ כותב שבדורות האחרונים אחרי שעם ישראל עבר פוגרומים, שואה וזוועות רבות, ורבים נטבחו ונהרגו על קידוש ה’, רוח הטומאה נעצרה.[23] הוא מביא מסורת ידועה בשם הגר”א שלאחר שהגרף פוטוצקי, שהיה גר צדק, הוצא להורג בעיני רבים ומת במסירות על אמונת ישראל, נוצחו כוחות הטומאה, ולכן אין לחשוש לרוח הטומאה וניתן להקל בנטילת ידיים שלאחר השינה.[24]

אמנם שו”ת ‘משנה הלכות’ מביא מסורת זו ומעלה תמיהה, שהרי המשנה ברורה מן הסתם הכיר את המסורת ולמרות זאת נקט לחומרה, “והזהיר בזה מאד”.[25] אולם הרב שטרנבוך מסיים: ” וכן בזמננו אחרי מסירות נפש ושמדות השואה פתח הקדוש ברוך הוא שער לדופקי בתשובה. וה’ יעזור שנזכה לראות בפאר והדר כבודו בשוב ה’ לציון ברינה, ולעובדו בהר ה’ בירושלים אמן”.

להלכה – האם מקפידים על נטילה משום רוח רעה?

לדיון זה בדבר מקור החובה לנטילה שבהשכמה יש כמובן השלכות מהותיות, כגון שאלתך, וכן בצורת הנטילה, בדבר החומרה של נגיעה במקומות שונים בגוף, וההקפדה לא ללכת ד’ אמות לפני הנטילה, ועוד.

החיד”א בברכי יוסף מעיר שמצא בכתב יד של הזהר הקפדה לא ללכת ד’ אמות לפני נטילת שחרית. גם המשנה ברורה בשם השל”ה מעמיד הלכה זו על הבנת הזוהר, וממילא מקפיד על איסור הליכת ד’ אמות וכל נגיעה במקומות שונים בגוף משום רוח הטומאה.[26]

שער הציון מייחס הקפדות אלו ל’שערי תורה’, ומביא בשמו שיש אומרים שכל הבית נחשב כד’ אמות לעניין נטילת ידיים.[27] לפניו הרי”ף כבר דייק שלשיטת ר’ שמעון בן אלעזר (בדיון על האיסור להתפלל בבית שיש בו צואה) כל הבית נחשב כד’ אמות, ואם כך ניתן ללכת בכל הבית לפני נטילת ידיים.[28]

ערוך השולחן מכריע בשם הרמב”ם שאף חובת הנטילה ביקיצה איננה משום רוח רעה, משום שהרמב”ם איננו מזכיר כלל נטילת ג’ פעמים ואיסור הליכת ד’ אמות ללא נטילה. [29] גם המשנה ברורה מסיים שבמידה ואין לו מים ביקיצתו והוא רוצה ללמוד תורה, אין להתבטל מלימוד, וינקה את ידיו במשהו אחר וילמד.

שורה תחתונה

בבוקר מותר להניק את התינוק ולברך ברכות השחר לפני נטילת ידיים. ככלל, בקימה בבוקר ראוי להקפיד ליטול ידיים ג’ פעמים מפני רוח רעה, כדברי השו”ע ומשנה ברורה. לכן גם ראוי להקפיד לא לגעת בעיניים וחללי הגוף שלך או של התינוק לפני הנטילה. אך, כפי שראינו, פוסקים כמו רמב”ם, רמ”א, וערוך השולחן אינם חוששים לרוח רעה, ובמקרה שיש צורך לגעת בחללי הגוף לפני הנטילה יש על מי לסמוך.

לשאלתך גם ניתן לסמוך על כך שהדרישה לנטילה הינה רק לענייני קדושה כגון תפילה ולימוד תורה, ואינו כולל ברכות השחר. לכן הנקה של תינוק בלילה בוודאי איננה דורשת נטילה. בנוסף, לנטילת שחרית ניתן לסמוך על כך שכל הבית נכלל בד’ אמות של הליכה ולכן אפשר להסתובב בבית כדי טפל בתינוק לפני שאת נוטלת.

שו”ת שבות יעקב העיד שכל העולם הולכים לבית הכסא (שנמצא מחוץ לבית), ורק אח”כ נוטלים ידיים. [30] ומסיים: “מ”מ לענין נט”י שחרית שהוא רק פרישות וחסידות יתירה שלא הוזכר בש”ס ובפוסקים ראשונים כלום אין להחמיר כולי האי ופוק חזי מה עמא דבר (וצא וראה מה העם עושה)”.

הערה למעשה: לענ”ד יש הבדל בין קימה להנקה ובין קימה להכנה של אוכל לתינוק, שאז יש נגיעה באוכל ובכלים, וכבר נמצאים ליד מים, וממילא יש להשתדל להקפיד על נטילה מפני הטומאה.